גישה המניבה תוצאות ברמה אחרת
הערב נר ראשון של חנוכה. חנוכה הוא אחד החגים האהובים עלי מבין כל החגים היהודיים, לא רק בגלל אופן החגיגה – כל האור והנרות, הסופגניות והלביבות (מתה על הלביבות) – אבל גם בגלל המסר שלו.
מאז שיצאה המהדורה החדשה של תקן ISO 9001, איני מפסיקה לראות דיונים של אנשי איכות מבוהלים בנושא ההבדלים בין המהדורת התקן של 2008 לזו של 2015. גם קורסים רבים של סיוע למעבר מהאחד לשני מציפים את הרשתות.
"מִזְרָח הוּא מִזְרָח, וּמַעֲרָב הוּא מַעֲרָב, וְלֹא יִפַּגְשו יַחְדַיו,עַד שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִדְרוֹש אֱלֹהִים לַשֵאת הַדִין לְפָנַיו."כך פותח הסופר, משורר, עיתונאי ג'וזף רדיארד קיפלינג, את שירו "הבלדה למזרח ולמערב".
אני שומעת את זה כל הזמן: איך אפשר לקבוע יעדים אם איננו יודעים אם נוכל להגיע לשם?בין אם מבינים זאת או לא, שאלה זו מגיעה מראיית מציאות המבוססת על פחד וחוסר בטחון. חוסר אמונה בעצמכם. הרי, אם אדם אינו מאמין בעצמו, בחברה, בעמיתיו, וכו', איך יוכל להתחייב שיגיע לאיזה יעד שכרגע נראה לחלוטין מעבר ליכולתו?
בעיר האג, בירת הולנד, ישנו פארק בשם מדורודם, עיר מיניאטורית, ובה דגמים, בקנה מידה של 1:25 של אתרים מפורסמים ברחבי הולנד. ביניהם ישנו פסל של הילד ההולנדי המפורסם, שלקח אחריות וסתם באצבעו דליפה בסכר (תמונה משמאל).