הסיפור של חטיפת הבנות של שילה על ידי בני בנימין הוא אחד הסיפורים האלה. הוא גם זה הקשור באופן מיוחד לט"ו באב. אני אישית אוהבת את הסיפור הזה. הוא מראה על תחכום של האנשים ומוכנותם להתגמש תוך מציאת פתרון יצירתי לבעיה שיצרו מתוך כעס.

האיסור על בני בנימין להתחתן עם בנות השבטים ניתן מתוך כעס, מתוך החלטה רגעית ואימפולסיבית. בלי לחשוב לטווח רחוק, בלי לחשוב על תוצאות ההחלטה. וזה ברור, כי כאשר אנו לוקחים החלטות מתוך כעס, איננו מסוגלים לחשוב על ההשלכות שלהן. 

אך משנרגעו הרוחות, והכעס חלף, משיכלו לחשוב ולשקול את המצב שנוצר ללא אמוציות, בשיקול דעת; הבינו כי נדרו פה נדר ועשו מעשה שלא היה צריך להעשות. אבל – הוא נעשה.

אז מה עושים? אפשר היה לשבת ולדבר קורבנות שוטפת. אפשר היה לתקוף ולחפש אשמים. אפשר היה לתקוף את בני בנימין ולהפיל עליהם את האשמה על ההחלטה. זה לא מה שהם  עשו. במקום זאת לקחו אחריות וחשבו: מה עכשיו? כיצד להמשיך?

והפתרון נמצא. לאפשר לבנות שהביעו נכונות לכך לצאת להן לרקוד בכרמים. זאת במודעות  כי בני בנימין ידעו מזה, ויוכלו לבוא ולחטוף אותן. כך יותר הנדר, ומותר יהיה לכולם להתחתן. המשכיות העם תהיה שוב מובטחת.

אז לקראת ט"ו באב השנה הזה, אני רוצה להזכיר ולהתמקד בשני הדברים:

האחד – בואו נקרא לדברים בשמם. לא נעמיד פנים שאיזה חלק בחיינו אינו קיים. לא נפחד שנעשה טעות פה ושם. נחייה ונטפל באתגרים שבחיינו מתוך הכרה מלאה בחוקי הטבע, באפשרויות הקיימות וביכולות הבחירה שלנו.

והשני – בואו נעזוב את חיפוש האשמים. במקום זאת נשקיע את מלוא האנרגיה שלנו בחיפוש פתרון, בו כולם יוצאים מרוויחים.

להלן כרטיס ברכה לחג שעיצבתי במיוחד עבורכם. הקליקו על התמונה להגדלה.