הדלאי לאמה ה-14

נולד ב-6 ביולי 1935

דַּלָאִי לָאמָה הוא תואר, תואר של מנהיג דתי רוחני של הבודהיזם הטיבטי. הדלאי לאמה הנוכחי הוא ה-14 במספר, והוא מכהן בתפקיד מאז 17 בנובמבר 1950. שמו של האיש עצמו הוא טֵנְזִין גְיָאטְסו. 

התואר בא מהשפה המונגולית.

משמעות המילה "דלאי" היא "ים" (או "אוקיינוס"), ואילו המילה "לאמה" מבטאת את הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר בבודהיזם הטיבטי ומשמעותה "חכמה". מכאן דלאי למה הוא "ים החכמה". 

התואר ניתן לראשונה ללאמה של העיר להסה, בירת טיבט, בסוף המאה ה-16. אז הגיע הבודהיזם למונגוליה. המנהיג המונגולי אלטאן חאן נתן לו את השם הדלאי למה.

על פי המסורת הטיבטית, הדלאי לאמה הוא גלגול נשמתו של הבודהיסטווה אַוַולוֹקִיטֶשְוַורָה. דמותו במיתולוגיה הבודהיסטית מגלמת את החמלה של כל הבודהות, והוא נחשב לפטרון של טיבט. כשמת, נשמתו נכנסת בגופו של יילוד. לילד המראה הבטחה עורכים מבדקים דתיים-מסורתיים, ואם הוא עובר אותם, הוא הופך לדלאי לאמה החדש.

לפני מותו, אמר הדלאי למה ה-13, כי ממשיך דרכו והתגלגלות נשמתו ייוולד במחוז אמדו, בצפון-מזרח טיבט. משלחת מהמסדר הבודהיסטי גלוקפה ("הכובעים הצהובים") הגיעה לאזור, שם חי טֵנְזִין גְיָאטְסו עם משפחתו בכפר טקסטר. השם שניתן לו בלידתו האו לאמו תונדאפ, הוא היה הילד ה-5 במשפחה מבין 16 ילדים סה"כ, כאשר רק 7 מילדי המשפחה הגיעו לבגרות. באותה עת היה בן שנתיים בלבד.

אחד מחברי המשלחת הבכירים חלם חלום נבואי. בחלום ראה עמק, מנזר עם גג מוזהב ואריחי טורקיז ושביל מתפתל המוביל לגבעה במזרח. מולו עמד בית קטן, שם גר ממשיך דרכו של הדלאי לאמה. כשהגיעו לעמק, הבית היה ביתו של תונדאפ. 

המבדקים המסורתיים קבעו כי תונדאפ הוא גלגול נשמתו של הדלאי לאמה ה-13.

האזור בו חי היה תחת שליטת מה בופנג, נציב סין מוסלמי במחוז צִ'ינְגְהָאי. על מנת להביא את הילד ללהסה, נדרשה הסכמת מה בופנג, שדרש הוכחה כי הילד הוא הדלאי למה. כדי למנוע פלישתו ללהאסה, נאמר לו כי את המבדקים יש צורך לעשות בלהאסה. טיבט נאלצה לשלם לו כופר עצום של 300,000 דולר כדי לשחרר את הילד. 

באוקטובר 1939 הוא הגיע סוף כל סוף עם משפחתו ללהאסה עם אורחה של סוחרים מוסלמים. הוא היה צריך לקבל חינוך בודהיסטי שיכשיר אותו לתפקיד העתידי. הוא נלקח ממשפחתו למנזר, בו למד לימודי בודהיזם ולימודי החיים כנזיר עד גיל 25. שמו שונה לטֵנְזִין גְיָאטְסו. בסוף החינוך קיבל תואר להרמפה. זהו התואר האקדמי הגבוה ביותר שניתן לנזירים בודהיסטיים, המקביל לדוקטורט בפילוסופיה בודהיסטית.

הדלאי-למה

בגיל 15, בקבלתו את התפקיד שונה גם שמו: "ג'אטסאן ג'אמפהאל נגאוואנג לובסאנג אייש טנזין גיאטסו דלאי לאמה". בתרגום חופשי: קודש האלוהים, עדין תהילה, רחמן, מגן האמונה, טנזין גיאטסו, אוקיינוס של חוכמה. במערב נוהגים לפנות אליו: 'הוד קדושתו הדלאי לאמה'.

מאז שטֵנְזִין גְיָאטְסו מכהן כדלאי למה הוא משמש כמנהיג הרוחני של העם הטיבטי. עד 2011 היה גם למנהיג הפוליטי של הטיבטים במאבקם למען שחרור חבל טיבט. הוא היה ראש ממשלת טיבט הגולה. במרץ 2011 הודיע כי הוא מוותר על סמכויותיו הפוליטיות. זאת מתוך חשש מעימותים בין העם הטיבטי לממשלת סין על מינוי יורש, לאחר מותו.

מאז 1959, לאחר שסין כבשה את טיבט כתגובה לכניסתו לתפקיד המסורתי כראש ממשלת טיבט, נאלץ הדלאי למה ה-14 לחיות מחוץ לארצו. הוא חי בצפון הודו, שם הקים את הממשלה הגולה של טיבט למען שחרור ארצו. כל הזמן הזה הקפיד לשמר את התרבות והחינוך הטיבטיים בקרב עשרות אלפי הפליטים והגולים שליוו אותו.

הוא עצמו ורוב חסידיו מתגוררים בעיירה מקלאוד גאנג', במעלה הרכס מעל דרמסאלה. מכנים אותה גם "לאהסה הקטנה", בגלל הריכוז הגדול של מאמיניו וחסידיו הגולים.

גיאטסו אימץ את רעיון הסאטיאגרהא. זהו עיקרון פילוסופי ופרקטיקה של התנגדות לא אלימה, שפותחה על ידי מוהנדס קרמצ'נד גנדי. כמו גנדי, הוא מתנגד לכל פעולה אלימה נגד הכיבוש הסיני של טיבט. במקום זאת, הוא בוחר במחאה דיפלומטית, הסברתית ורעיונית.

טֵנְזִין גְיָאטְסו נחשב לאדם לבבי וכריזמטי, לנואם מצוין (הוא שולט היטב באנגלית) ולאישיות מוערכת בקרב הציבור. הוא הדלאי לאמה הראשון שביקר במערב, ובין היתר גם בישראל. במישור הפוליטי פעל לא רק נגד דיכוי הטיבטים, אלא גם להשכנת שלום במוקדי סכסוך שונים ברחבי העולם. בשנת 1989 הוענק לגיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בתחום המאבק הלא-אלים לשחרור ארצו.

הדבר הביא לכך שהדלאי לאמה ה-14 הפך לסמל למאבק לשחרור טיבט משליטת סין. בעקבות זאת, מחרימה אותו ממשלת סין ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו. עד כדי כך מוחלט החרם עליו, עד כי הוכרזה כעבירה פלילית חמורה המצאות כתבים, תמונות או סרטים הקשורים אליו. העונש בצדה הוא מאסר, עינויים או אף הכבד ביותר: מוות.

תוכלו לראות את האתר שלו כאן.

ציטוטים נבחרים

המטרה אינה להיות טוב יותר מאחר, אלא מעצמך קודם לכן.

אושר אינו דבר שבא מוכן. הוא מגיע כתוצאה מהפעולות שלך.

השאיפה שלי לפרק סמכות אינה קשורה כלל לרצון להקטין אחריות.

בית הוא המקום בו אתה מרגיש בבית ובו מתייחסים אליך טוב.

תנו לזה שאתם אוהבים כנפיים כדי לעוף, שורשים כדי לשוב בחזרה, וסיבות להשאר.

נדיר עד כדי בלתי אפשרי, שאירוע מסוים יהיה שלילי מכל נקודת ראיה.

היה טוב לאחרים בכל פעם שזה אפשרי. זה תמיד אפשרי.

לפעמים אפשר ליצור רושם חזק על ידי אמירה כלשהי, ולפעמים אפשר ליצור רושם לא פחות חזק על ידי שמירה על שתיקה.

אהבה וחמלה הינן חיוניות, לא מותרות. בלעדיהן האנושות אינה יכולה לשרוד.

על מנת לבצע פעולה חיובית, עלינו לפתח כאן ראיה חיובי.

גישה ממוקדת בעצמכם יתר על המידה מביאה לבידוד. התוצאה: בדידות, פחד, כעס. גישה ממוקדת בעצמכם באופן קיצוני היא מקור הסבל.

העולם אינו שייך למנהיגים. העולם שייך לכל האנושות.

ראש בעל משמעת מוביל לאושר, וראש חסר משמעת מוביל לסבל.

זכרו שלפעמים לא לקבל את מה שרציתם זהו מזל מופלא.

ככל שהנכם מונע יותר על ידי אהבה, כך פעולתכם תהיה יותר חופשיה ולא פחד.

מחשבה חיובית אחת בלבד בבוקר יכולה לשנות את כל היום שלכם.

לגבור על עצמך זהו נצחון גדול יותר מאשר לגבור על אלפים בקרב.

אם הנכם חושבים שאתם קטנים מכדי להשפיע, נסו לישון עם יתוש.

תבחרו להיות אופטימיים, זו הרגשה טובה יותר.

ראש רגוע מביא לכח פנימי ובטחון עצמי, לכן זה חשוב מאוד לבריאות טובה.

המטרה הראשית שלנו היא לעזור לאחרים. ואם אינכם יכולים לעזור להם, לפחות אל תזיקו להם.

כאשר הנכם מיישמים הכרת תודה, ישנה תחושה של כבוד כלפי אחרים.

היעדר שקיפות גורם לחוסר אמון ותחושה עמוקה של חוסר בטחון.

השורשים של כל מה שטוב הם בקרקע של הערכת הטוב.

בגלל היעדר עקרונות מוסר, חיי אדם הופכים חסרי ערך. עקרונות מוסר, אמת, אלה גורמי מפתח. אם נאבד אותם, אין לנו עתיד.

לעולם לא נוכל להגיע לשלום עם העולם החיצוני, עד שנגיע לשלום עם עצמנו.

ההורס העיקרי של שלוות נפש הוא כעס.

הרמוניה מבוססת מאוד על אמון. ברגע שמשתמשים בכח, הדבר מייצר פחד. פחד ואמון לא הולכים ביחד.

תמיד ישנם כמה אנשים שעושים צרות. במשך כמה אלפי שנים תמיד היו. וכך יהיה גם בעתיד.

פוסט זה זמין גם ב: enEnglish

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *