לכל אלה מחברי והעוקבים אחר המאמרים והפוסטים שלי, אשר מציינים יום זה, ובאיחור של יום אחד, אני רוצה לאחל לכם חג הודיה שמח.

הדלעת הפכה לאחד הסמלים הדומינטיים של חג הודיה, ושל העונה כולה. וברצוני למשוך את תשומת לבכם לעובדה, שבעונות האחרות המחשבה על דלעת מתחברת לעיתים קרובות עם סינדרלה והאופן שבו הגשמת החלומות שלה הושמו בידי אמצעי מוגבל וקצר טווח כל כך. ההגבלה שחלה עליה של זמן ואמצעים אחרים הם סמלים מובהקים של מחסור.

אך, למעשה, הדלעת אינה כלל סמל של מחסור, אלא של שפע גדול, השפע של היבול הישיר המתקבל מהטבע בעונת הסתיו. כך גם חג הודיה הוא סמל של השפע של העונה, עונת היבולים בארצות צפוניות.

על כן, אני מאחלת לכם שמעתה, כאשר תראו דלעת, תחשבו על השפע המדהים של הטבע. תזכרו שיש בעולם יותר ממספיק מהכל לכולם, לכל מי שרק באמת ירצה להתחבר אליו.