סיבה - מטרה - תוצאה
בפעם הקודמת דיברנו על השלב הראשון במתודולוגיה של פתרון בעיות: הגדרת הבעיה. מוקדם יותר הבאתי בפניכם מאמר על חקר גורם השורש. על מנת שנוכל להתקדם ולהבין את המתודולוגיה של פתרון בעיות, עלינו לדבר אותה שפה. על כן אתמקד במאמר זה בשלישיה של מושגי יסוד: סיבה – מטרה – תוצאה.
שלושה מושגים מוכרים כל כך, ועם זאת, רוב האנשים נוטים לבלבל ביניהם כל הזמן. הם לא ממש נלמדים בשום מקום בקונטקסט הזה. מה משותף בין השלושה? מה ההבדל? כיצד משתמשים בהם ולשם מה? ומה זה בכלל משנה? על זאת נדבר היום.
תחילה עלינו להבין, למה בכלל חשוב לדבר על מושגים אלה וללמוד להבדיל ביניהם. למה הם מושגי יסוד. מדוע הם שלישיה.
ובכן, הסיבה המרכזית לכך היא בדיוק שליטה בשני השלבים הללו במתודולוגיה של פתרון בעיות: הגדרת הבעיה וחקר גורם שורשי. ללא הבנת ההבדל בין שלושת המושגים הללו, לא נוכל להבין כלל את מהות המתודולוגיה לפתרון בעיות. והתוצאה הישירה של זה – פתרון בלתי יעיל, או טיפול בסימפטומים.
מה יש לנו בשפע בעולם, בכל התחומים? – פתרונות בלתי יעילים וטיפול בסימפטומים.
למה? כי רוב בני האדם אינם מבינים בדיוק את ההבדל הבסיסי והעקרוני הזה בין סיבה – מטרה – תוצאה, ואינם מסוגלים לזהות אותם בכל תהליך אליו הם נכנסים. ובלעדיהם פשוט אין מתודולוגיה של פתרון בעיות, יש גישוש באפילה וחיפוש מתחת לפנס, במקרה הטוב.
אז בואו נעשה סדר, ונעשה אותו, אם תרשו לי, לא לפי הסדר הכתוב.
מטרה
הגדרת הבעיה, עליה דיברנו בפעם הקודמת, היא אבן היסוד הראשונה. היא, למעשה, מחוברת למושג השני: המטרה.
בשביל מה עושים את כל זה? למה רוצים להגיע? מה רוצים לתקן או לשפר?
המטרה, אם כן, מתבהרת עם הגדרת הבעיה.
ואם יש לנו מטרה לתהליך של הפתרון, הרי אנו יודעים מאיפה ולאן דרכנו. ואז ניתן להתוות תכנית, לקבוע יעדים, לנתר התקדמות, לתקן סטיות מהדרך, לדעת היכן לעצור, למדוד יעילות… ניתן לעבוד שלא על סמך ניחושים, שלא מתוך גישוש באפילה. ניתן להפסיק לחפש מתחת לפנס שמישהו באדיבותו העמיד, בלי כל קשר לבעיה שלנו. ניתן יהיה להעמיד פנסים היכן שצריך ולכוונן את קרניהם במדויק אל האזורים הבעייתיים.
תוצאה
אמרנו כבר בשלב של הגדרת הבעיה, שהדבר שמפריע לנו הינו סימפטום ולא הבעיה עצמה. אך מהו אותו סימפטום? אותו כאב ראש?
זוהי תוצאה.
תוצאה של מה? תוצאה של אותו מנגנון שאינו פועל כשורה, אותו זיהינו בשלב הגדרת הבעיה. המנגנון אינו עובד כפי שהוא אמור לעבוד, וכתוצאה מכך מופיע סימפטום, משהו שמפריע לנו. משהו שאמור להתריע כי המנגנון זקוק לתיקון, כיוונון, טיפול, אחזקה, שינוי, החלפה…
אבל זה לא הכל. תוצאה אינה תמיד הסימפטום. היא יכולה לתפוס צורות שונות.
רגישות לסימפטום
נעביר את תשומת הלב אל תהליך ייצרני, ונקח כדוגמא תהליך של עיבוד שבבי. הבא ניזכר בגורו אחד ענק ועניו של הנדסת איכות: המהנדס היפני, גניצ'י טגוצ'י. טאגוצ'י חיבר אל המקצוע שלנו את מושג הרעש, והביא את המושג "פונקציית האבדן", ועליהם דיברתי במאמר "חסינות נגד רעש".
אם המוצר מתקבל בתחום הטולרנסים, זה עדין אינו אומר שהמוצר הוא "טוב", או איכותי. עם זאת, לא מורם כל דגל, כלומר – אין סימפטום. אז התוצאה של התהליך היא מוצר באיכות מתקבלת, ללא סימפטומים. האם זה אומר שאין כל בעיה?
טגוצ'י אומר, וודאי שלא. המנגנון אינו מתקלקל בדרך כלל לפתע פתאום. כמו שכאב הראש שלנו אינו מופיע כרעם ביום בהיר. לרוב, הוא מתבשל לאיטו מבלי שנרגיש בו, לפעמים ללאורך שנים. כל פעם קצת, עם אפקט מצטבר. ואז, יום אחד, מתקבל צירוף כזה ש… בם! יש סימפטום! והוא מציק לנו, והמוצר חורג מהמפרט.
מתבשל לאט-לאט מבלי שנרגיש בו?
בדיוק. איננו רגישים מספיק, מתעלמים מהמיני-סימפטומים שיש, דוחים את שצריך לעשות או בוחרים שלא לעשות… כי בשביל מה? אם לא שבור – אל תתקן, נכון?
על מנת שנוכל לזהות משהו, אנו זקוקים לתסמינים. על מנת שיהיו סימפטומים – יש להעלות רגישות ולבצע ניתור אקטיבי של מגמות התהליך ומיקומם של המוצרים בתוך תהליך הייצור. במילים אחרות, בקרת תהליכים סטטיסטית אקטיבית על הפרמטרים הקריטיים. אז נוכל לזהות את הסימפטומים מוקדם יותר. לזהות מגמות מבלי להמתין לשבר. כלומר, למנוע, ולא רק לתקן.
סיבה
כדי לפתור בעיה, או לשפר מנגנון שאינו עובד באופן בו אנו רוצים שיעבוד, עלינו לזהות ולהבין את גורם השורש הראשוני ביותר שממנו צומחת הבעיה או אי היכולת לתת את התוצאה המבוקשת. כלומר – הסיבה. וזהו השלב השני של מתודולוגיה לפתרון בעיות: חקר גורם השורש.
גורם השורש הוא הפרמטר (או הפרמטרים) שבגללו המנגנון שזיהינו בשלב הגדרת הבעיה שאינו עובד כראוי, או שזיהינו כי את פעולתו נרצה לשפר, עובד כך.
הוא הסיבה לתוצאה. הטיפול בו בלבד עשוי להביא לפתרון הבעיה.
עלי לציין, למען הדיוק:
זה שנטפל בגורם השורש ונבצע פעולות מתקנות אינו כשלעצמו ערובה לפתרון יעיל. אך זה שלא נטפל בגורם השורש הוא ערובה לאי פתרון.
וכולם ביחד
כעת, כשיחסי הגומלין בין שלושת מושגי היסוד האלה ברורים, ניתן להבין מדוע חייבים לזהות את שלושתם, כאשר רוצים להציע פתרון של בעיה כלשהי:
- התוצאה (סימפטום): יוצרת הפרעה או אינה מספקת אותנו;
- המטרה: הגדרת הבעיה, זיהוי המנגנון ממנו מגיע הסימפטום;
- סיבה: איתור גורמי השורש הגורמים למנגנון לעבוד באופן בלתי מספק;
- פעולה מתקנת: תיקון התהליך של עבודת המנגנון;
- בחינת יעילות: בחינת התוצאה החדשה לאורך זמן ובתנאי עבודה שונים.
לשם הדגמת התהליך, נפנה שוב אל דוגמא מהרפואה, הקרובה כל כך ללבבות ולבריאות כולנו.
מחלת הסרטן והטיפול הקונבנציונלי המוצע
ניקח, לדוגמא, את מחלת הסרטן, לא עלינו. זוהי אחת המילים המפחידות ביותר בעולם. זאת מתוך הכרותנו עם מחלה זו, רובנו מכירים הרבה מאוד אנשים שהמחלה נגעה בהם, או שמתמודדים איתה כעת. וגם בגלל שרבים כל כך המקרים בהם אנשים אלה אינם איתנו עוד.
השנה יצאה סדרה דוקומנטרית מאלפת בת 9 פרקים הנקראית "האמת על הסרטן. מסע חיפוש עולמי". פרק אחר פרק, מתוך ראיונות עם רופאים, מדענים, מטפלים וחוקרים מכל רבי העולם, פורסת הסדרה בפנינו את רזי המחלה והטיפולים בה. ובאופן ברור, כך שאנחנו מבינים לא רק מה קיים ועומד לרשותנו, אך גם מדוע וכיצד עובד. בנוסף, מנפצת הסדרה כמה מיתוסים רפואיים בהם רובנו מאמינים באופן פשוט ובלתי ניתן לערעור.
כהערה צדדים, אבקש לציין, כי אין לי כל אינטרס אישי כלשהו בסדרה ויוצריה. בנוסף, ידוע לי כי רופאים קונבנציונליים רבים אינם תומכים בנאמר בסדרה, אמרותיה, מחקרה ומסקנותיה – וזה כלל אינו מפתיע אותי. גישתי היא: כל אחד יעשה את בחירותיו. אך מהי בחירה, כשאין לפנינו אופציות? על מנת לבחור, כדאי לשמוע ולשקול קודם מספר אפשרויות – אחרת מתוך מה הבחירה?
הגדרת סיבה - מטרה - תוצאה
אז נקח לדוגמא את המקום, בו מדובר על המחלה עצמה, והאופן בו מטפלת בה הרפואה הקונבנציונלית.
המדענים והרופאים מסבירים, כיצד בנוי הסרטן משני חלקים. אחד הוא הגידול של התאים הסרטניים. השני הוא תאי הגזע של הסרטן, מתוכו הגידול מופיע וגדל והשולטים על קצב צמיחתו. הצופים לומדים כי בגוף בריא קיימים ומופיעים תאים סרטניים כל הזמן, ומערכת החיסונית שלנו אמורה לדעת לזהות אותם, לתקוף אותם ולחסלם.
לאחר מכן אנו לומדים כיצד הטיפול של הרפואה הקונבנציונלית, כימותרפיה או הקרנה, מתוכנן לתקוף את הגידול הסרטני ולהרוג אותו. זה גם מה שהוא עושה. רק שבדרך, הוא גם מחסל את מנגנוני הגוף, ביניהם, בראש וראשונה, את מערכת ההגנה של הגוף, המערכת החיסונית. זו שאמורה למנוע מתאים סרטניים לצמוח ולחסלם עם הופעתם.
הגידול הסרטני הוא התוצאה, הסימפטום. עד כאן הכל טוב, נכון?
אבל כעת מתחילה הבעיה, בשלב הגדרתה. עבור הרפואה הקונבנציונלית, המטרה היא חיסול הגידול הסרטני. אבל הגידול הסרטני אינו הסיבה למחלה, הוא התוצאה. הוא הסימפטום. הגידול גדל בגופנו במשך שנים רבות, מבלי שנהיה מודעים לו כלל. הוא תוצאה של מנגנון שאינו עובד כשורה: המערכת החיסונית, שאמורה לזהות ולחסל את התאים הסרטניים. באופן שוטף, ושוב, מבלי שנרגיש בתהליכים האלה. כדרך הטבע.
אך המערכת החיסונית אינה עובדת כמו שצריך, וזהו המנגנון ה"פגום". זוהי הגדרת הבעיה. על כן, אילו היינו עובדים לפי מתודולוגיה של פתרון בעיות, היינו מגדירים זאת כך:
- תוצאה (סימפטום): גידול סרטני.
- סיבה: החלשות מערכת חיסונית מאפשרת צמיחת גידול סרטני עם השנים.
- מטרה: תיקון, חיזוק המערכת החיסונית, החזרתה לעבודה תקינה כדי שתוכל לחסל את הגידולים שבגופינו. אולי גם לסייע בחיסול הגידול (באמצעים שאינם פוגעים במערכת החיסונית).
- תוצאה חדשה: מערכת חיסונית מתוגברת וחזקה מחסלת את הגידול הסרטני ותאים הנוצרים כדרך הטבע.
המטרה אינה הריגת הגידול.
כלומר, כתוצאה מאי הגדרת הבעיה, ה"טיפול" הקונבנציונלי לא רק שאינו פותר את הבעיה, הוא מגביר אותה. כי כעת, לאחר ה"טיפול", המערכת החיסונית הרוסה לגמרי, וייקח לה זמן רב להשתקם, כאשר אנו חשופים לכל חולי אפשרי, ללא הגנות. אין מה שיחסל את הסרטן – או כל דבר אחר.
טיפול לטיפול
הרפואה הקונבנציונלית מכירה בתופעה של חוסר האונים של המערכת החיסונית לאחר הטיפול.
היא גם מציעה מענה על כך בדרך הקונבנציונלית ביותר שלה. מין טיפול לבעיה שיצר הטיפול. הרופא רושם לחולה שלל של תרופות, שאמורות להחליף את המערכת החיסונית שהטיפול הרס.
אבל לכל התרופות תופעות לוואי שונות, והן ממשיכות והורסות מנגנונים נוספים בגוף, שכתוצאה מכך יצטרכו תרופות נוספות כדי התגבר על הנזק, והמעגל מסתחרר מכאן…
אבל זה עוד לא הכל.
תופעות לוואי של הטיפול
זוכרים את תאי הגזע? אלה המצמיחים את הגידול הסרטני? מסתבר כי הם אינם נפגעים מה"טיפול", וממשיכים להצמיח את הגידול. אילו היתה המערכת החיסונית פועלת כמקדם, קצב צמיחתו היתה איטית, כמקודם. אך כעת, עם הריסתה של המערכת החיסונית, דבר אינו מפריע לתאי הגזע להצמיח תאים סרטניים, והגידול צומח לו בחזרה, רק בקצב מזורז ביותר. לכן, כמעט בכל המקרים, שנים אחדות לאחר ה"טיפול" הראשוני יגיע הגידול שוב לגודל מסוכן, והרופאים יביאו את החולה ל"טיפול" נוסף. האם ישרוד אותו? לא בטוח. עם כל טיפול חוזר אחוזי ההשרדות יורדים.
אחוזי ההשרדות, כלומר הסיכויים לשרוד את הטיפול.
למה? כי הגוף מגיע במצב שהוא כבר מותש ומלא ב"טלאים", בקושי סוחב, עם מערכות הרוסות ותוצאות הפגיעה הקשה מתרופות שנלקחו באופן קבוע. וכעת הוא מקבל עוד מכה של כימותרפיה שהורסת את כל המערכות עוד יותר…
והמחדל החשוב ביותר
לא רק שהטיפול התרכז בסימפטום, אלא בשום מקום עד כה איש לא בחן את הסיבה שהמערכת החיסונית של החולה לא פעלה כראוי מלכתחילה. מה היה חסר לה? למה נחשפה שהיה מיותר? גורם השורש לא רק שלא טופל, אלא כלל לא נבדק!
אז התהליך נראה כך:
- התוצאה (סימפטום) מפריעה לנו;
- לא מבצעים שלב הגדרת הבעיה, לא מזהים את המנגנון שממנו מגיע הסימפטום (מערכת חיסונית), וכתוצאה מכך מציבים מטרה שגויה (חיסול הסימפטום);
- בוחרים להתמקד בדבר הלא-נכון – בגידול, בתוצאה;
- בגלל שלא זוהתה בתור המנגנון הבעייתי, לא מאתרים את הגורם השורשי לפעילות בלתי תקינה של המערכת החיסונית;
- לא מתקנים את תהליך העבודה של המערכת החיסונית;
- כתוצאה מהמטרה הלא-נכונה, מבצעים את ה"טיפול" הלא נכון;
- הטיפול פוגע עוד במערכת החיסונית ומעצים את הבעיה;
- ה"טיפול" הניתן להריסת המערכת החיסונית מצטרף להעצמת הבעיה;
- הבעיה חוזרת שוב (הסימפטום – הגידול) במהירות וחומרה גדולות יותר;
- "טיפול" חוזר בסימפטום בתנאים החדשים מסוכן הרבה יותר וברוב הפעמים הורג.
זה מה שקורה כאשר אין הבחנה ברורה בין המושגים סיבה – מטרה – תוצאה. אין קשר בין הבעיה, המנגנון האחראי לה והטיפול. מה שגורם לכך שתוצאות הטיפול תהיינה בהתאם.
כל מי שמתרעם כעת וכועס על התהליך שפתחתי כאן, שאלו את עצמכם את השאלה הבאה. איך יתכן, שבמשך 100 השנים האחרונות… אתם יודעים מה – בואו אפילו נצטמצם ל-50 השנים האחרונות.. מתרכזים המדענים בשאלת פתרון הסרטן בקדמת המדע, אך אחוזי ההשרדות של ה"ניצולים" אינם עולים בהרבה?
ארגון הסרטן האמריקני מספר לנו, כי ההסתברות גברים שלא חלו קודם בסרטן לחלות בסרטן היא 43.3%, עבור נשים היא 37.8%, ומחציתן של כל קבוצה ימותו כתוצאה מכך. תנו לי לחזור על זה: יותר מ-1 מכל 3 בני אדם יחלו בסרטן, ומחצית מתוכם ימותו. והם קוראים לזה טיפול טוב?
עוד הוא מספר לנו, כי סיכויי ההשרדות של "ניצולי" סרטן לאחר שנה הם 77.7%; לאחר שנתיים – 69.9%; לאחר 3 שנים – 65.1%; לאחר 4 שנים – 61.5%; לאחר 5 שנים – 58.4%…
להבנה מלאה של הדברים, מכיוון שאחד מ-3 בני אדם יחלה בסרטן במהלך חייו, נכון להיום, אני ממליצה פשוט לצפות בסדרה בת 9 הפרקים, וללמוד, לקבל מידע רחב ככל שניתן לגבי המחלה, המניעה והפתרונות השונים העומדים לרשותנו. כאן לקחתי רק מנגנון בודד אחד, להדגמת התהליך של פתרון בעיה מבלי להבין את הסיבה – מטרה – תוצאה הקשורים אליו. תוכלו לצפות כאן בשני הפרקים הראשונים בחינם, ואז להחליט, אם תרצו לתרום את הסכום הסמלי עבור כל הסדרה למען המטרה הטובה של פעילות המשך של יוצריה.
לא רק בסרטן, אלא בכל דבר, המצב יהיה דומה. אם לא נזהה את שלושת מושגי היסוד שלנו בתוך הבעיה, לא נוכל לתת פתרון יעיל וטוב. עבודה מתודולוגית אינה ערובה להצלחה, אבל עבודה ללא מתודולוגיה היא ערובה לכשלון.
לא יודעת מה אתכם, אבל עבורי אין כאן בכלל שאלה מה עדיף.
תמונה של חלון שבור וכדור בייסבול: התמונה המקורית נלקחה מאתר של חברת Anchor Glass and Cabinet, העוסקת בזיגוג.
הלוגו של "האמת על הסרטן" נלקח מהארגון של טיי בולינג'ר.
תמונת תאי הגזע של הסרטן נלקחה מתוך מאמר על המדע ותאי גזע באתרי גוגל.
פוסט זה זמין גם ב:
English
אולי ייעניין אתכם גם:
Powered by Contextual Related Posts