על מוטיבציה, העצמה, קין והבל
לאחרונה יצא לי להשתתף בדיון מעניין ביותר ברשת לינקדאין (LinkedIn) בנושא העצמה של עובדים. הדיון התקיים באחת הקבוצות בהן אני חברה, ונושאו היה שיתוף של אחד ממנהלי האיכות של המאמצים שלו להעצים את העובדים, כאשר ההנהלה, וליתר דיוק, ההנהלה המורחבת, אינה בעניין כל כך.
נאמרו שם דברים רבים ומעניינים על ידי מספר אנשים שותפים בקבוצה, וממה שראיתי, נוכחתי לדעת כי אין המושג עצמו של העצמה מובן לרוב האנשים. הדיון נתן לי השראה לכתיבת המאמר הזה, ואני מקווה שאוכל לעשות לכם מעט סדר במושגים.
יש החושבים שהעצמת עובדים היא שיטה לדאוג שהעובדים יהיו מרוצים, כלומר להחמיא להם ולטפוח להם על השכם. או שזו סתם עוד סמנטיקה, מין סוג של "פוליטיקלי קורקט" בעידן הניו-אייג' של ניהול. או, במילים אחרות, ממבו-ג'אמבו, שטויות במיץ עגבניות.
יש הסוברים, כי העצמת עובדים אינה יכולה להתרחש ללא הנהלה "מוארת". על כן, אין שום סיכוי, אם ההנהלה אינה תומכת.
אז בואו נחדד את הדברים.
אם כן, מהי העצמה? ומהן ההשלכות שלה?
העצמה, כשמה כן היא: מתן או הגברה של עוצמה. כלומר, העצמת עובדים פירושה:
- התמקדות בכוחו של העובד, בעצמתו שלו, ובתהליך בו הוא יבין כי יש לו הכוח לשנות דברים, לעשות אחרת, לשפר את מצבו;
- פעולה להגברת תחושת כוח זו.
עובד המחובר לעוצמתו הפנימית מרגיש טוב עם עבודתו, חש ביטחון במעשיו, מחובר לתפקידו ולתרומתו לכלל ופועל מתוך אכפתיות לתוצאות.
אני רוצה להיות מאוד ברורה: כשאני אומרת "מרגיש טוב עם עבודתו" איני בשום מצב או דרך שמה למטרת התהליך שהעובד יהיה "מרוצה". אלה שני מצבים שונים לחלוטין. אדם המרגיש טוב עם עבודתו מתחבר אליה ורוצה לעשות אותה. הוא יכול להיות לא להיות מרוצה באותה עת. הוא יכול, למשל, להיות מתוסכל מאתגר שעומד בפניו. אך הוא יתמיד בהתמודדות עם האתגר, בגלל היותו מחובר לעבודתו. היותו של אדם "מרוצה" הינו מצב רגעי וחולף, משתנה מרגע לרגע. היותו "מרגיש טוב עם עבודתו" הינו מצב מתמיד.
מה זה אומר על האיכות?
טוב, זה ברור, לא? כשאדם מועצם, כשהוא יודע שיש בידו לשנות ולשפר, להשפיע, כשהוא מרגיש טוב עם עבודתו ומחובר אליה, איכות עבודתו עולה באופן דראסטי, ואיתה, כברירת מחדל, עולות היעילות והתפוקה.
אם העובד מועצם, מודע היטב לעצמתו ומשתמש בה, הרי הוא מונע מבפנים ולא מבחוץ. המוטיבציה שלו אינה מגיעה מאיזה גזר שההנהלה תולה לפניו, אלא מתוך מערכת הערכים שלו עצמו. לא בכדי המילים "עצם", "עצמי" ו"עוצמה" מגיעות מאותו השורש! כשאדם שלם ומחובר עם עצמו, פועל מתוך עצמו – יש בו עוצמה!
כל אחד מאיתנו נולד חופשי, בעל בחירה חופשית ובעל עוצמה. אם אנו מוצאים את עצמנו במקום שאחרים "שולטים" בחיינו – הרי שזה התרחש מאוחר יותר ולא מעצמו, לא באופן טבעי. זה אומר שאיפשהו בדרך, כתוצאה מה"נסיבות", התרבות, החינוך, התִכְנוּת שקיבלנו מהורינו ועוד, אבדנו את ההכרה והבטחון שהיו לנו בעוצמה של עצמנו, ביכולת של עצמנו לבחור.
עובד אשר אינו יודע שיש בידו הכוח לשפר את מצבו, אשר בטוח שהוא נתון לחסדיו של אחר – הוא עובד שאין לו כוח הלכה למעשה. הוא עובד המרגיש כעבד או כזר, שאינו שייך או מחובר. והוא אינו עצמאי, הוא אינו מעורב, הוא אינו לוקח בעלוּת על מעשיו ועל תוצאותיהם.
העצמה היא הדרך המאפשרת להחזיר לעובדים את הכוח שהיה להם מלכתחילה, הכוח אותו אבדו, שכחו בדרך.
מתי צריך להעצים עובדים?
עבודה מתוך העצמת עובדים זוהי דרך חיים, זו לא שיטה או מתודה. זו אינה "עוד תכנית", זה אינו כלי.
על מנת להיות מסוגל להעצים את עובדיכם, עליכם להאמין באמת ובתמים בכך שיש להם מראש הכוח, שהם מראש בעלי עוצמה, ושכל תפקידיכם הוא להזכיר להם את זה יום-יום, עד שיתנסו, יראו ויאמינו בעצמם. זהו תהליך, המתחיל בכם. זו גישה.
ומה אם המנהלים אינם "קונים" את הגישה הזאת?
טוב, אדם מועצם ישאל: ואיך זה קשור למחיר העגבניות?
אדם מועצם, המאמין כי זו הדרך הנכונה והיחידה להתפתח ולהצליח כקבוצה, כארגון וכחברה אינו לוקח את כוחו הוא בהשאלה מהמנהלים. הוא יודע שהדרך היחידה בה הוא יכול לפעול היא בהתאם לערכים שלו, בהתאם לאמונתו. בהתאם לעוצמתו הפנימית. הוא לא זקוק לאישור של מנהלו לעשות זאת. זו בדיוק הנקודה.
מה דוחף אדם בלתי מועצם לעשות משהו? מישהו אחר. למשל, שיטת המקל והגזר. המנהל מנפנף בגזר (משהו שהעובד רוצה, כמו פרמיות) על מנת לגרום לו לעשות את מה שצריך, או מכה במקל (משהו שהעובד ממש לא רוצה, למשל, תחנת עבודה מסוימת, או משמרת לא רצויה, איום בפיטורין) על מנת לגרום לו להימנע מלעשות את מה שלא צריך. במילים אחרות, המוטיבציה לעשות ו/או לא לעשות פעולה זו או אחרת מגיעה מגורם חיצוני. מבחוץ פנימה.
לעומת זאת, אדם מועצם מונע לעשות ו/או לא לעשות דבר זה או אחר בהסתמך על מה שנכון או לא נכון לעשות, זאת בגלל שהוא סומך על עצמו ועל יכולותיו, מובל על ידי הערכים שלו. המוטיבציה שלו אינה כלל תלויה בגורם חיצוני, היא באה מתוכו. מבפנים החוצה. הנושא של "מי יתן לנו?" או "מה יגידו?" או "מה עם המנהלים?" הופך להיות פשוט לא רלוונטי במשוואה הזאת.
אבל זה לא פשוט, להעצים אדם בלתי מועצם
לא פשוט להביא "עובדים פשוטים" לנקודה מועצמת כזו, אבל – בואו נתחיל מכם! האם אתם עצמכם מועצמים באופן שכזה? האם המוטיבציה שלכם באה מבפנים החוצה – או שאתם תלויים בתגובתם של אחרים? האם הינכם נדחפים במקל או מובלים בגזר?
על מנת להמחיש את הנקודה הזאת, אני רוצה לספר לכם היום סיפור מתוך התורה. כולכם, ודאי, מכירים אותו היטב, אך אני רוצה להאיר אותו מנקודה קצת לא שגרתית.
אקדים ואומר שאיני מתיימרת כאן ללמד שיעור בדתות, לעסוק במיסיונריות או לפגוע באמונתו של אדם כלשהו. אני עצמי איני אדם דתי, אך אני מאמינה בדרכי שלי, אותה איני רוצה לכפות על איש. אני מכבדת לחלוטין אמונתו של כל אדם (כל עוד אינה באה לפגוע באחר, כמובן).
יחד עם זאת, אני רוצה להציג לכם מבט שונה לחלוטין מכל מה ששמעתם פעם על הסיפור המוכר מאוד הזה, מתוך הסתכלות שלי. ולכן אבקש פשוט להקשיב לו ללא שיפוט, כמו לסיפור חדש לחלוטין, שלא שמעתם מימיכם.
עבורי התורה אינה כלל ספר דתי, אלא מין "מדריך שימוש" לאדם, שמטרתו ללמד אותנו כיצד לחיות נכון. התורה, התנ"ך בכלל, הוא ספר גדול מאוד, ועל מנת לתת לנו את מירב הסיפורים של מה עלינו לעשות וממה להימנע – חייב להיות מצומצם במילים. רוב הסיפור מתרחש בין השורות, בבני האדם, בתחושות, בחוויה, ולא במילים עצמן. אני חווה את התורה כספר הראשון בעולם והאולטימטיבי של ההתפתחות אישית, ומנקודת מבט זו אבקש לספר את הסיפור.
סיפור קין והבל בעיניים של ילד
את הפרשנות לסיפור שתשמעו היום תשמעו מפיו של בני. לפני מספר שנים, כאשר היה בני בן 8 או 9, היה לו יום מאוד קשה בבית הספר, וביקשו ממני לאסוף אותו לפני הזמן. מצאתי אותו במגרש המשחקים במצב רוח סוער ביותר, ומתוך רצון לעזור לו להירגע הצעתי לספר לו את הסיפור של קין והבל (בראשית, פרק ד'). זו הייתה הפעם הראשונה שבני שמע את הסיפור.
סיפרתי לו, כי קין והבל היו בניהם של אדם וחווה, בני האדם הראשונים שנבראו. על כך כבר דיברנו. קין גדל להיות עובד אדמה, והבל היה רועה צאן. ברגע מסוים, הביא הבל מנחה לאלהים מבכורות עדרי הצאן שלו, וקין – מפירות השדה. אלהים קיבל את המנחה של הבל, אבל לא את של קין, דבר שהרגיז את קין מאוד.
במקום הזה עצרתי ושאלתי את בני מה הוא חושב על זה: מדוע, לדעתו, קיבל אלוהים את מנחתו של אח אחד, אבל לא של השני.
תשובתו הייתה עבורי בלתי צפויה לחלוטין ביכולת של ילד לראות לעומק הסיפור פשוט מתוך הכמה משפטים לעיל. ביכולת שלו לחוש את הסיטואציה ולפרש אותה.
הכוונה של המעשה קובעת את התוצאה
"אמא", אמר בני, "הבל נשמע כאדם שלם עם עצמו ומאושר. למעשה, אדם קצת משעמם. הוא פשוט עוסק במה שהוא אוהב, וכל הענין הזה של לתת מנחה לאלהים היה בשבילו רעיון טוב לחגוג את התודה שהוא חש על כל השפע הזה שיש לו, מתוך אהבה ורגשות תודה אמיתיים, מתוך הלב.
"קין הוא אחר, הוא מורכב. הוא מחפש תשומת לב, אישור, חיזוק, הוא תחרותי. הוא לא הביא את המנחה מתוך השמחה שבלב או תודה אמיתית ועמוקה, אלא מתוך רצון להתעלות על אחיו, מתוך רצון שאלוהים יאהב אותו יותר. בעצם, הוא רצה להשפיע על אלוהים, לקנות את אהבתו, כמו שהורים וסבים עושים עם הילדים שלהם, כשמביאים להם מתנות.
"אבל אי אפשר לקנות את אלוהים. הוא רואה לא את הדבר, לא את המתנה, לא את המנחה – אלא את הכוונה שבלב שגרמה למתן המנחה. לכן הוא קיבל את מנחתו האמיתית של הבל, ולא את של קין.
"חוץ מזה, הוא גם ככה אהב את קין יותר, ורצה לגרום לו לחשוב, לשפר את עצמו, אז הוא נתן לו קושי, שם לו מכשול בדרכו להתגבר עליו, כדי לפתור את הבעיות שלו בפנים."
המומה משהו מעומק הניתוח של בני, שתקתי קצת ואז המשכתי את הסיפור.
קין כעס על הבל על כך שמנחתו התקבלה, ואלהים שאל אותו לסיבת הכעס שלו. הוא הסביר לקין שהמעשה הטוב אמור להיות הפרס הטוב ביותר, הוא גורם ל מי שעשה אותו להרגשה טובה. הוא הנחה את קין לבחון את סיבת כעסו ולא לתת לכעס לשלוט בו. אך קין לא שמע, ומתוך כעסו הרג את הבל.
אלהים שאל את קין היכן הבל, וקין שיקר לו, כאילו אינו יודע. אז אמר לו אלהים שמעתה לא יהיה לו יותר מקום במקום הולדתו, הוא ינדוד ממקום למקום ובכל מקום יכירו אותו, אך לא יהרגו.
ושוב שאלתי את בני מה הוא חושב על המשך הסיפור ועל מעשהו של קין. כך ענה לי:
תיקון חייב לבוא מבפנים
"אלהים נתן לקין עצה, סיפר לו על מה עליו לעבוד כדי להרוויח את מקומו אצלו. זה מראה שהוא אהב אותו יותר מהבל, את הבל הוא לא ניסה לחנך, אבל הוא ניסה לחנך את קין, לעזור לו להשתפר. אבל קין לא הקשיב לו, כי כשכועסים, קשה להקשיב. הוא נתן לכעס לשלוט בו.
"ובגלל שקין היה תחרותי ולא הקשיב ולא למד שום דבר, הוא המשיך לחשוב באותה הדרך כמו קודם. הוא חשב שיש בינו לבין הבל תחרות על אהבתו של אלוהים, ושאם לא יהיה הבל – אלוהים יהיה חייב לבחור בקין. לכן הוא הרג אותו. הוא ניסה לאלץ את אלוהים לבחור בו.
"אבל אלוהים הוא לא בן אדם, הוא לא חושב כמו בן אדם, ויש לו את כל הזמן שבעולם. הוא לא חייב לבחור אף אחד. הוא יכול לחכות עד שיגיע האדם המתאים, כמה זמן שזה לא יקח.
"ואפילו אז הוא נתן לקין הזדמנות להשתפר. הוא שאל אותו איפה הבל, כי אם הוא כבר לא כעס, אולי הבין את הטעות האיומה שעשה והתחרט עליה… אבל קין בחר לשקר, מה שממש טפשי כשמדברים עם אלוהים: הרי הוא יודע הכל בכל מקרה, נכון? כנראה, מרוב סערת רגשות הוא פשוט לא ידע מה לעשות.
"ולכן אלהים אמר לו שכל חייו הוא יברח מהמעשה הזה שעשה. רגשות האשמה חזקים הם, ומהם לא יצליח לברוח, ורואים על פניו של אדם אשם שהוא מרגיש אשמה, כך תמיד ובכל מקום יכירו אותו."
להסתכל פנימה
שמעתי וקראתי פירושים רבים ושונים על סיפורו של קין והבל. מעולם לא שמעתי פירוש כל כך אנושי, מביט עמוק פנימה, מבין ומאפשר כמו מפיו של בני בן ה-8 או 9 באותו בוקר בגן שעשועים.
הילד ראה את הנער קין וחש את הכאבים והתסכולים שלו, את קנאתו העזה כלפי אחיו הצעיר, שכיום אנו מכירים היטב כתופעה קלינית במשפחות בהן נולד ילד שני קרוב לראשון. הוא חש את הרצון העז להתבלט, את התחרותיות, את זעקת נפשו לתשומת לב.
רוב הפרשנים עוסקים בסיפור. לא בבני האדם קין והבל, ולא בסיבות למעשים שלהם – אלא במה ששמו על המזבח: פירות האדמה או ביכורי הצאן. הם מתמקדים בתוצאה, הקבלה/הדחייה של המנחה מבחינת קבלה/דחייה של המונח על המזבח. כבחירה של טיב המתנה או החומר ממנה עשויה. אבל בני האדם מורכבים הם ומעשיהם באים ממניעים שונים.
הילד ראה את המעשה דרך מה שלא כתוב: הדינמיקה במשפחה ובין שני האחים, והיחסים עם עצמם ועם אלהים.
הסיפור מנקודת מבט של מוטיבציה והעצמה
אמרתי שאציג את הסיפור ממבט שמעולם לא הסתכלתם עליו. אז הרשו לי להוסיף ממני את הדברים הבאים.
זהו סיפור הממחיש את עקרונות המוטיבציה הפנימית מול החיצונית והשלכותיהם.
הבל הוא אדם מועצם. הוא אינו מפקפק בעצמו ופועל מתוך עצמו. הוא רואה רעיון טוב – ומאמץ אותו, כי זהו רעיון טוב, העולה בקנה אחד עם הערכים שלו, עם השמחה ורגשות התודה הכנים ביותר שלו. לא בגלל מישהו אחר.
מניעיו של קין לכל אורך הסיפור הם חיצוניים. הוא אינו אדם מועצם, הוא תלוי באחרים. קנאתו להבל באה כתוצאה מתחושות חסך שצבר מצד הוריו, כאשר פירש את תשומת הלב שנתנה לאחיו הצעיר כהזנחה שלו. התחרותיות שלו מונעת מעצם קיומו של אחיו. כל מה שהוא עושה מונע על ידי רצון לזכות באישור ובהכרה מצד אחרים – הוריו, אלהים…
מגוחך לחשוב שאלהים יבחר את הצאן על פני פירות השדה בגלל מה שהם, כי הרי הוא ברא גם את אלה וגם את אלה, וכי בעולם קיים איזון בין שני צידי המטבע, עובדי האדמה והרועים משלימים אלה את אלה, ולא מתחרים.
אלהים פתח מול קין בתהליך של העצמה, אך קין סירב להיכנס לתוכו. איננו יכולים לגרום לאיש לשנות את עצמו ואיננו יכולים לגרום לו למוטיבציה פנימית. רק האדם עצמו יכול לעשות זאת. קין בחר שלא לעשות זאת.
סיפור זה ממש בתחילת התורה בא להראות לנו מה קורה כאשר אנחנו מובילים את עצמנו מבפנים, כמו הבל – או מובלים מבחוץ, כמו קין. נאמר לנו מה יקרה כאשר אנו בוחרים שלא לשפר את עצמנו, שלא להעצים את העצמי שלנו.
ומה אתכם?
האם תוכלו להשליך את הסיפור הזה ומסקנותיו על עצמכם והאנשים איתם אתם עובדים? איזה תפקיד תבחרו? היכן תראו את עצמכם?
תהיינה התשובות מה שתהיינה, חשוב שתבינו שמציאת העוצמה שבפנים אינה לוקסוס, היא חיונית לכל תחומי החיים שלכם, בעבודה ומחוצה לה, היום ובמהלך כל חייכם.
התבחרו להקשיב לסיפור התורה העתיק ולהביא לשינוי בעצמכם ובאנשים סביבכם? אם כן – מנחתכם תמיד תתקבל, והפירות שתקצרו יהיו רבים וטובים יותר ממה שתוכלו לשער.
תמונות של קין והבל מלמעלה למטה:
קין והבל מביאים מנחות לאלוהים. יוליוס שנור פון קרוספלד, הדפס עץ, 1860. מתוך הספר "התנ"ך בתמונות", לייפציג (ג'ורג' ויגנד), עמוד 12. ברלין, הארכיון לאמנות ולהסטוריה של זמלונג.
קין הורג את הבל. פרדריק לורד לייטון, הדפס עץ, 1881. איור לספר "גלרית התנ"ך של דלציל", מאת האחים דלציל, 1881.
אדם וחווה עם קין והבל. יוליוס שנור פון קרוספלד, הדפס עץ, סוף המאה ה-19.
קין והבל מביאים מנחה. התנ"ך המצוייר של פיליפ מדהרסט, 2000.
פוסט זה זמין גם ב:
English
אולי ייעניין אתכם גם:
Powered by Contextual Related Posts