גישה המניבה תוצאות ברמה אחרת
דיברנו על שונות, דיברנו על אי ודאות. בואו נדבר הפעם על דיוק. המושגים קשורים ביניהם קשר זיקתי.
אבקש להמחיש את הדיוק באמצעות סיפוריהם של שני קשתים מפורסמים מההיסטוריה, או מהאגדה, תלוי את מי שואלים.
מטבענו, רוב בני האדם אינם אוהבים אי ודאות. זה מעורר בנו פחד, חשש ממה יהיה, מאבדן שליטה, מחוסר אונים. אנו אוהבים להיות בשליטה, לדעת לנבא מה יקרה.
מאז פיתחנו את החשיבה המדעית והלוגית, אנו מסתמכים על ההגיון שלנו. ומהו הגיון? מסקנה המבוססת על ניסיון: "אם א' – אז ב' ".
בואו נדבר קצת על כושר. אל תבהלו, לא נדבר על הכושר האישי שלכם, שאגב, אני בטוחה שהוא יוצא מן הכלל. נדבר על הכושר של התהליכים שלכם. אם כי, יש כאלה שזה מפחיד אותם הרבה יותר. אבל אני מוצאת שמושגים שיכולים להראות מסובכים ומפחידים הופכים להיות פשוטים וברורים ביותר, אם רק נסתכל עליהם מזווית קצת אחרת, יותר מוכרת ופחות מאיימת.
אחד ההוגים של הבטחת איכות היה יפני בשם גניצ'י טאגוצ'י (Genichi Taguchi), שרק לא מזמן יחסית, ביוני 2012, עזב את עולמנו. בהיותו מהנדס ואדם בעל יכולת ראיה רחבה, הוא הבין את הדבר המהותי ביותר שעל כל ארגון יצרני להבין בנוגע לתהליכים (למעשה, ניתן בקלות להרחיב את תובנותיו גם לארגונים שירותיים ותהליכים ארגוניים או כל התהליכים בכלל): כל התהליכים מושפעים על ידי גורמי רעש חיצוניים להם.
לעיתים קרובות אנו הולכים בדרך כלשהי, מבצעים פעולות בדרך כלשהי, רק בגלל שכך תמיד עשינו זאת, בלי לדעת למה. אולי כך עשו הורינו, אולי כך לימדו אותנו מורינו, אולי ראינו יותר מדי טלויזיה ולמדנו מהתכניות שכך אנו אמורים לנהוג… אולי פשוט כך עשינו בהתחלה, זה עבד, ולא שאלנו יותר מדי שאלות… הרי, כמו שאומרים, אם עובד – אל תתקן!