גישה המניבה תוצאות ברמה אחרת
בשבוע שעבר, בעקבות דיון בשאלה עליה עבדנו בקורס להנדסת איכות כהכנה לקראת מבחן ICQE, נשאלתי על ידי תלמיד שלי האם אני באמת מאמינה כי לא כל ידע יכול תמיד לעזור. אמרתי שאכן כך הוא הדבר, ושאני יודעת כי לפעמים, ידע מסוים לא רק שלא יכול לעזור, אלא אף יכול להזיק. ושהדבר קשור קשר זיקתי למושג שאני קוראת לו רוחב פס.
נו טוב, מה אגיד לכם? זה מתקשר באופן ישיר לתהליך פתרון בעיות: כל ה"פתרונות" האלה הם פתרונות של אנשים להם פטיש בלבד. הם כולם נראו ל"פותריהם" כמו מסמרים, מרוב שהם לא היו מסוגלים לראות את התמונה המלאה.בכל אינסוף הדוגמאות, ואתם מוזמנים לראות אותן סביבכם בכל מקום, מציבים את הבעיה מתוך ראייה צרה ביותר ונקודתית. אין כאן לימוד מתודי של התהליך כולו, הגורמים המשפיעים עליו והמושפעים ממנו, והשלכות על הסביבה. איך כאן שום דבר פרט לטלאי מיידי, פלסטר שנשים במקום שמציק לנו כעת, ברגע זה.כפי שאני חוזרת ואומרת, תפקידה של הבטחת איכות היא בדיוק כאן: לפרוס בפני האנשים את התהליך כולו, ולאסוף את כל הפיסות מכולם לכדי תמונה אחת שלמה, ואז הבעיה (אפילו קיומה או אי קיומה) תהיה ברורה – ובעקבות כך, גם פתרון שלה ניתן יהיה למצוא.האם אתם מכירים את כל הכלים בארגז הכלים שלכם? או רק את הפטיש? כי אם זה כך, לא יהיה מנוס מלהתייחס לכל האתגרים שיש לפתור כאל מסמרים…
על פטישים, חלל, חתולים וחיות אחרות Read More »
אחד ההוגים של הבטחת איכות היה יפני בשם גניצ'י טאגוצ'י (Genichi Taguchi), שרק לא מזמן יחסית, ביוני 2012, עזב את עולמנו. בהיותו מהנדס ואדם בעל יכולת ראיה רחבה, הוא הבין את הדבר המהותי ביותר שעל כל ארגון יצרני להבין בנוגע לתהליכים (למעשה, ניתן בקלות להרחיב את תובנותיו גם לארגונים שירותיים ותהליכים ארגוניים או כל התהליכים בכלל): כל התהליכים מושפעים על ידי גורמי רעש חיצוניים להם.
מחשבות עולות לי בזמן האחרון, בעקבות עבודתי בבית הספר שלנו עם הילדים וצפייה ביצירה ובלמידה שלהם, עד כמה לפעמים איננו שמים לב איך הקידמה הופכת את המוכר והסביר שלנו, את הרעיונות הנהדרים שלנו, למיושנים פתאום בעיני הילדים.