גישה המניבה תוצאות ברמה אחרת
בשבוע שעבר, בעקבות דיון בשאלה עליה עבדנו בקורס להנדסת איכות כהכנה לקראת מבחן ICQE, נשאלתי על ידי תלמיד שלי האם אני באמת מאמינה כי לא כל ידע יכול תמיד לעזור. אמרתי שאכן כך הוא הדבר, ושאני יודעת כי לפעמים, ידע מסוים לא רק שלא יכול לעזור, אלא אף יכול להזיק. ושהדבר קשור קשר זיקתי למושג שאני קוראת לו רוחב פס.
נו טוב, מה אגיד לכם? זה מתקשר באופן ישיר לתהליך פתרון בעיות: כל ה"פתרונות" האלה הם פתרונות של אנשים להם פטיש בלבד. הם כולם נראו ל"פותריהם" כמו מסמרים, מרוב שהם לא היו מסוגלים לראות את התמונה המלאה.בכל אינסוף הדוגמאות, ואתם מוזמנים לראות אותן סביבכם בכל מקום, מציבים את הבעיה מתוך ראייה צרה ביותר ונקודתית. אין כאן לימוד מתודי של התהליך כולו, הגורמים המשפיעים עליו והמושפעים ממנו, והשלכות על הסביבה. איך כאן שום דבר פרט לטלאי מיידי, פלסטר שנשים במקום שמציק לנו כעת, ברגע זה.כפי שאני חוזרת ואומרת, תפקידה של הבטחת איכות היא בדיוק כאן: לפרוס בפני האנשים את התהליך כולו, ולאסוף את כל הפיסות מכולם לכדי תמונה אחת שלמה, ואז הבעיה (אפילו קיומה או אי קיומה) תהיה ברורה – ובעקבות כך, גם פתרון שלה ניתן יהיה למצוא.האם אתם מכירים את כל הכלים בארגז הכלים שלכם? או רק את הפטיש? כי אם זה כך, לא יהיה מנוס מלהתייחס לכל האתגרים שיש לפתור כאל מסמרים…
לעיתים קרובות אנו הולכים בדרך כלשהי, מבצעים פעולות בדרך כלשהי, רק בגלל שכך תמיד עשינו זאת, בלי לדעת למה. אולי כך עשו הורינו, אולי כך לימדו אותנו מורינו, אולי ראינו יותר מדי טלויזיה ולמדנו מהתכניות שכך אנו אמורים לנהוג… אולי פשוט כך עשינו בהתחלה, זה עבד, ולא שאלנו יותר מדי שאלות… הרי, כמו שאומרים, אם עובד – אל תתקן!
היום אנחנו נלמד לחבר נקודות. אילו נקודות? נקודות מהן מורכבת תמונה שלמה. איזו תמונה? תמונת התהליך שלנו. כל תהליך שאתם עוסקים בו כעת, לא משנה מהו.בפוסט הזה אני רוצה, ברשותכם, לחזור ולהרחיב מעט בנושא המהות של מקצוע הבטחת האיכות, ומה מייחד אותו מיתר התחומים בארגון.
אגדה הודית עממית עתיקה מספרת על שישה קשישים עיוורים, אשר לא ראו פיל מימיהם ומאוד התאבלו על כך. הם ישבו לצד הדרך והתלוננו על שלא ראו מימיהם פיל, ואז בא בדרכם אדם עם פיל, שמע אותם והחליט לעזור להם. ג'והן גודפרי סאקס (1816-1887) הפך משל עתיק זה לשיר המובא מטה.