גישה המניבה תוצאות ברמה אחרת
בשבוע שעבר, בעקבות דיון בשאלה עליה עבדנו בקורס להנדסת איכות כהכנה לקראת מבחן ICQE, נשאלתי על ידי תלמיד שלי האם אני באמת מאמינה כי לא כל ידע יכול תמיד לעזור. אמרתי שאכן כך הוא הדבר, ושאני יודעת כי לפעמים, ידע מסוים לא רק שלא יכול לעזור, אלא אף יכול להזיק. ושהדבר קשור קשר זיקתי למושג שאני קוראת לו רוחב פס.
הדיון של היום מוצג מעט שונה מהרגיל. אני רוצה לדבר על החשיבות של מילים בחיינו, למרות שרובנו אינם מייחסים להן כל חשיבות בדרך כלל. לא זו בלבד, רובנו לא נותנים כל מחשבה כלל למילים בהן אנו משתמשים מדי יום, וחושבים ששימוש במילים אחרות הוא סמנטיקה בלבד.
הדרך הטובה ביותר להוציא את המאבק מהבטחת האיכות היא על ידי שינוי הגישה שלנו, העצמת אנשים, במקום הקטנתם. שיתוף פעולה, במקום תחרות והכתבה. אבל האם הארגון שלכם מוכן לשינוי הזה? האם השינוי התחיל בכם אך טרם התחיל מחלחל להנהלה הרחבה? מה שאתם ודאי עושים גם ככה, הוא ימי כיף וגיבושים מחלקתיים לרווחת העובדים.
"מִזְרָח הוּא מִזְרָח, וּמַעֲרָב הוּא מַעֲרָב, וְלֹא יִפַּגְשו יַחְדַיו,עַד שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִדְרוֹש אֱלֹהִים לַשֵאת הַדִין לְפָנַיו."כך פותח הסופר, משורר, עיתונאי ג'וזף רדיארד קיפלינג, את שירו "הבלדה למזרח ולמערב".