פורים 2018 – השכל והרוח, חשיבה הגיונית ויצירתית

עד כה היה עבורי חג פורים חג נחמד לילדים בלבד. חג שבו אני עושה מאמצים רבים כדי שבני ייהנה, שבו אנו תופרים/מרכיבים/בונים תחפושת עבורו. חג שבו אני מצלמת את תחפושות הילדים בבית הספר שלנו ומוחה דמעת התפעלות מהיצירתיות שלהם.

אינני ידענית גדולה ביהדות. השכלתי בתחום זה לוקה בחסר, כי לא רק שלא גדלתי במסורת יהודית, אלא אמי (ז"ל) היתה אתאיסטית לוחמנית. דתה היתה ההמצאה הסובייטית ההזויה "אתאיזם מדעי". אבי אגנוסטי, כלומר מצד אחד גדל בברית המועצות עם אותה המצאה הזויה, מצד שני זוכר לטובה את אביו, שהיה יהודי מאמין, ואת הליכותיהם לבית הכנסת.

פורים וכיפורים

ביום שישי האחרון, מוצאי חג הפורים, לאחר זמן ממושך (מאז יום הכיפורים) שלא יצא לי להגיע לבית הכנסת הנפלא שלנו, בית הכנסת של המנין המשפחתי המסורתי בכפר ורדים, הגעתי לתפילות קבלת השבת.

בין קבלת השבת לערבית נשאה הרבה שלנו, נטלי לסטרג'ר, דרשה, שעבורי היתה חדשה ומאירת עיניים. אולי עבורכם לא יהיו הדברים חדשים, אך אני רואה בהם חיבור ישיר לדברים, אותם אני מלמדת ובהם מאמינה בנושא הבטחת האיכות. דברי הרבה נגעו בקשר שבין חג הפורים ויום הכיפורים, אשר לדברי חז"ל, באחרית הימים, יהיו שני החגים היחידים שיוותרו. שני החגים החשובים ביותר ביהדות, מסתבר. אביא כאן את הבנתי החדשה ופרשנותי שלי לדברים אלה.

כמובן, שלא היה לי ספק בחשיבותו העליונה של יום הכיפורים. אבל פורים? אחד משני החגים החשובים ביותר ביהדות? שהוא אפילו חג מאוחר הרבה יותר ולכן אינו מוזכר בתורה?

מסתבר כי שני החגים מהווים, במבט ראשון, תמונת מראה, אך כשמתבוננים קרוב יותר – משלימים זה את זה לשלם.

האדם החושב של רודן (Rodin)

האדם החושב של רודן (Rodin)

יום הכיפורים הוא חג של התבוננות מפוקחת, חשבון נפש, חשיבה. זהו יום של הימנעות מכל דבר גשמי ומענג את גופנו ומתמקדים, ככל הניתן, בנשמתנו. יום שבו אנו מוסרים את כל הווייתנו וממתינים לדין ממעל. יום שבו אנו מודים ומתוודים על מגרעותינו ושואפים להשאיר מאחור את כל שלא הצלחנו בו, להשתפר לשנה הבאה. יום בו אנו כמהים להתעלות והארה.

ואילו פורים הוא חג של הילולא אחת גדולה, אורה ושמחה וששון ויקר. זהו יום בו אנו מצווים לשכוח את הצרות, לשוש על ניצחונותינו על צרנו ללא כל בושה. לא רק שאיננו חושבים על היותנו בלתי מושלמים, אלא שביום זה עלינו לשכוח כלל מי אנחנו, לשנות את זהותנו בתחפושות. לא רק שאיננו מוותרים על דברים גשמיים, אלא עלינו להתענג על דברים טובים ומתוקים, ריקודים ויין. לא רק שאיננו עושים חשבון נפש, אלא בי מצווים אנו לשתות "עד לא ידע".

ומה זאת אומרת, "עד לא ידע"?

עד היום, ללא כל מחשבה מעמיקה בנושא, קיבלתי בפשטות את הפירוש המסורתי: להשתחרר, לשחרר שליטה, עד שלא נצטרך להבחין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי", לא נשקיע מחשבה ושליטה על מצבים חברתיים ואחרים. או הפירוש הרווח של שתיה עד לשכרות, מצב בו אינך יודע יותר מה מימינך ומה משמאלך, אינך יודע את עצמך, אינך יודע טוב ורע. כאמור, גדלתי בברית המועצות, והכרתי היטב ומקרוב מאוד מהי שכרות "עד לא ידע". אם יש משהו שאני ממש שונאת – זו השכרות הזאת, והמחשבה על חיבור הרעיון הזה לחג יהודי הפריעה לי מאז הכרתי את החג.

אך כעת, בשבת זו שאחרי פורים התשע"ח, שבת בה חשבתי על הדברים לעומק, הבנתי שזה אינו הפירוש הנכון כלל. שאי ההבנה של הפירוש נובע שאי ההבנה של משמעות המילה "ידע". ולשם הבנתה האמיתית, אצטרך להבהיר כמה מושגים.

השכל והרוח

בעברית אין מילה עבור ה"mind". זה אינו שכל, אינו מודעות, אינו בינה, אם כי "שכל" הוא המילה הקרובה ביותר. זהו המקום בו נולדות ומתפתחות המחשבות. זהו המקום הלומד, המנתח, המתבונן. כשאנו אומרים "בעיני רוחי" ראיתי – מתכוונים ב"mind". זהו ביתו של ההיגיון, של החשיבה האנליטית, של הלימוד – המביא אותנו ל"ידע" מדעי. אקרא לו בהמשך הצד השכלי, לשם הפשטות.

כידוע היום, ישנו חלק במוחנו הקשור באופן ישיר לחשיבה האנליטית והגישה המדעית, וישנו חלק הקשור ליצירתיות, דמיון, רגשות ואינטואיציה. בימינו שם העולם המערבי דגש חזק מדי על החלק החשיבתי וההגיוני והמדעי הזה, ומעט מדי על יצירתיות, פיתוח הדמיון, קשר אינטואיטיבי ומקרב בין בני אדם. מה שניתן לקשור ל"spirit", כלומר "רוח" – אך לא הנשמה עדיין, זה בהמשך. למרות שחלקכם ודאי תאמרו שיותר טוב לומר "רגשי", אקרא לו הצד הרוחני, לשם פשטות.

אילוסטרציה: הצד השכלי והצד הרוחני של המוח

תוצאה ישירה אחת של הדגשים הללו בימינו היא שאנשים שכליים מאוד בזים לרוחניים, כי אינם "הגיוניים". ואילו הרוחניים מאוד בזים לשכליים, כי אינם מבינים את המשמעויות האמיתיות והעמוקות של הווייתנו בעולם. זאת בגלל שהצד השכלי והצד הרוחני עובדים באופנים הפוכים לחלוטין, ועלינו ללמוד איך להפעיל מנגנונים מנוגדים אלה. אם למדנו להפעיל רק את השכל – לא נוכל להבין את הרוח, ולהיפך.

הצד השכלי, המדעי, ההגיוני מקבל מידע חדש באופן הבא: "כשתוכיח לי שזה נכון – אקבל זאת". על כן, חשיבה מדעית ותיאוריות חדשות דורשות הוכחה תחילה. מכאן נובעת ההכרזה הרווחת כיום כי המביא רעיון חדש – חובת ההוכחה עליו. זוהי אמירה אקדמית ומדעית לחלוטין.

הצד הרוחני, הרגשי, האינטואיטיבי, מקבל מידע באופן הפוך לחלוטין: "אקבל זאת – ואז אראה שזה נכון". אם תרצו, ההשתקפות המעולה ביותר של פעולה זו היא במעמד הר סיני, ספר שמות כ"ד:ז': "וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". השבט המבולבל הזה, שזה עתה יצא ממצרים שם שהה מעל 400 שנה, שבקושי זוכר את אלוהי אבותיו, שהיה מוקף במשך 16 דורות באלילי המצרים, שאינו יודע מה יקרה מחר וחרד לגורלו, שהלך חודשיים במדבר בלי לדעת לאן וחווה טראומות חדשות, שעשה את עגל הזהב ברגע שלא היה בטוח בחזרתו של משה, ועם זאת שחזה בכל האותות והניסים של אלוהים ביציאת מצרים – הם אינם מפקפקים, אינם אומרים "תוכיח לנו שזה שווה לנו". הם אומרים "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", כלומר אנו מקבלים את מה שאתה אומר, ואת התועלת לנו, את נכונות הדברים נראה אחר כך.

זהו הצד האמון על אמונה. זו הסיבה שאמונה אינה דורשת הוכחה, כי הרי אם יש הוכחה – אזי קיימת ידיעה, ואז במה נותר להאמין? שימו לב, כי רובם המוחץ של האתאיסטים הם אנשים שכליים, או כאלה שלימוד אותם כי החלק השכלי הוא החשוב יותר, לכן אינם תופסים את משמעותו. זהו המקום המאפשר את קיום האהבה, כי הרי עלינו לתת אמון באהובינו, אחרת האהבה מתפוגגת כלא היתה. עלינו להאמין, ולא לפקפק – כישורי החלק הרוחני שבנו. ושוב, אחת הסיבות שעליה בגירושים וירידה בנישואין היא היעדר היכולת של אנשים לתת אמון, לא לפקפק. זאת עקב אי הפיתוח של החלק הרוחני, או פיתוח החלק השכלי על חשבון החלק הרוחני.

למעשה, העולם נברא מתוך שאיפה לאיזון. כל דבר בו צריך להיום באיזון כדי להיות שלם, החל במאקרו (האיזון של פחמן דו חמצני בכדר הארץ, למשל) וכלה במיקרו (כל תא, כל אטום בנפרד). כך גם האדם נדרש לפתח באופן שווה את החלקים השכלי והרוחני שבו, כדי להיות מאוזן, כדי להיות שלם.

אם כן, נחזור לשני החגים שלנו: יום הכיפורים ופורים.

האופן בו עלינו לנהוג ביום הכיפורים הוא, במפתיע בחג רוחני שכזה, הוא שכלי מאוד. אנו חושבים, מהרהרים, עושים חשבון נפש, מנתחים את טעויותינו. אנו מחפשים את הדרך בה נוכל לכפר על עוולות שגרמנו לאחרים. אנו עסוקים בלבודד את הדברים בהם נוכל להשתפר בעתיד. כל העיסוק הזה הוא שכלי באופן קיצוני.

יתרה מכך, אנו נמנעים מכל מה שיכול לענג את גופנו ולגרום לנו תחושות גשמיות, כי תחושות גשמיות מעוררות רגשות, וזה אינו שכלי. רגשות "מפריעות" לנו בעיסוק השכלי. כל מי שאי פעם ניסה להתרכז בלמידה לבחינות בעת היותו בתחילת מערכת יחסים עם בן זוג חדש יכול להבין זאת בקלות.

לעומת זאת, בפורים אנו מצווים לרקוד, לצהול, לשכוח מי אנחנו, לשתות יין. לשתות "עד לא ידע". וכעת, משהבנו את טבעם של שני החלקים האלה שבנו, נוכל להבין, כי "עד לא ידע" אינו אומר בהכרח להשתכר עד שלא תבין איפה אתה נמצא. נהפוך הוא. פשוט המצווה היא לא לעסוק בשום דבר שכלי, השייך לידע וחשיבה. לא לנתח, לא להרהר, לא לפשפש, לא לחשבן. לעשות רעש, לרקוד, לשתות, לשמוח, לתת דרור לכל דבר גשמי ולרגשות. לשנות זהות, כדי לא לחשוב כמו שאנו רגילים בדרך כלל ולא לחשוב עלינו, כי הרי – כעת זה לא אנחנו, זה מישהו אחר. לאפשר עליונות מוחלטת לצד הרוחני שלנו, בלי כל התערבות שכלית.

ציור של פורים של הצייר היהודי  המפורסם האמריקאי ארתור שיק ( Arthur Szyk 1894-1951)

ציור של פורים של הצייר היהודי המפורסם האמריקאי ארתור שיק ( Arthur Szyk 1894-1951).

אך הדבר המעניין מכל הוא שגם כך וגם כך ניתן להגיע להתעלות הרוח – לא במובן של הצד הרוחני, אלא במובן של רוח=נשמה. החלק הזה בנו שאינו הצד השכלי ואינו הצד הרוחני, הוא מעל שניהם, והוא שואף להתעלות אל אלוהים, משם הגיע, כפי שמתואר יפה כל כך בבריאת האדם בספר בראשית ב' ז': "וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים".

אז בשנה הבאה אשתדל לבוא אל פורים בתובנה חדשה זו ולהנות ממנו באופן אחר לחלוטין.

ומה הקשר להבטחת איכות?

ואחרי הפירוש הזה של חג הפורים, אבקש להתייחס לקשר שהזכרתי להבטחת איכות, כפי שאני עושה בכל חג.

כאמור, בימינו, רובנו גדלים עם דגש על הצד השכלי, האנליטי, החושב והשוקל, והרבה פחות אם בכלל – הצד הרוחני, היצירתי, מעוף הדמיון.

כאנשי הבטחת איכות, מטרתנו העליונה היא לחפש דרים לשיפור: הן שיפור מתמיד והן פריצות דרך, כאחד.

אנו מדברים כאן הרבה על שיתוף פעולה, על חקר קפדני, על מתודולוגיה של פתרון בעיות. אך מעבר לדברים אלה, חשוב מאין כמוהו לשמור ולפתח יצירתיות, על מנת לפתור ולשפר.

אחד הפיסיקאים הגדולים בעולם אי פעם, חתן פרס נובל בפיסיקה, האדם ששמו הפך מזוהה עם גאונות, אלברט איינשטיין אמר:

"הדמיון חשוב יותר מהידע. הידע מוגבל למה שאנו יודעים ומבינים כעת, אך הדמיון מקיף את כל העולם ואת כל מה שאי פעם יהיה שם עבורנו לדעת ולהבין".

"ההיגיון ייקח אתכם מ-א' ל-ב'. הדמיון ייקח אתכם לכל מקום".

ממבט ראשון נראה כי הדבר אינו מסתדר לו עם היותו של איינשטיין מדען, ומדען משכמו ומעלה. הרי מדע הוא נחלתו של החלק השכלי בנו, החלק האנליטי, הדורש הוכחות. ואילו מקומו של הדמיון הוא בחלק הרוחני. עם זאת, איינשטיין לא היה אדם שבו שולט החלק השכלי, אלא אדם מאוזן. זו הסיבה לגאוניותו הרבה. זו הסיבה שסודות היקום מיהרו להתגלות בפניו.

כאלה היו רוב האנשים המדהימים, הממציאים והמגלים שאת שמותיהם אנו מכירים עד היום. אנשים שהן החלק השכלי והן החלק הרוחני בהם היו מפותחים.

כשתרצו לפתור בעיה או לבצע שיפור ניכר, אפילו פורץ דרך – לא תוכלו להסתפק בחידוד קטן של אותם הדברים שכבר חשבתם עליהם קודם. גם לא מספיק לגלות איזה גורם ששכחתם בדרך ולהוסיפו.

איינשטיין אמר גם את הדבר הבא:

"לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו תוך חשיבה באותה הדרך כמו בעת שיצרנו אותן".

אילוסטרציה: חשיבה יצירתיתפריצות הדרך הגדולות באמת מגיעות כאשר אנו מצליחים להתנתק לחלוטין מאופן המחשבה ה"רגיל" שלנו ולחשוב בצורה שונה לגמרי. כלומר – מחשבה יצירתית. כי הרי משמעות המושג "יצירתי" הוא פשוט – שלא כמו מה שכולם עושים, שלא כמו שחשבנו קודם.

משמעות הדבר היא שעלינו לשלב את שני אופני החשיבה שלנו: השכלי ורוחני.

אבל רגע, אמרתי שהם פועלים במנגנונים הפוכים. אז איך אפשר להפעיל את שניהם בו זמנית?

ובכן – אי אפשר.

מה שאפשר לעשות הוא לבנות את המתודולוגיה תוך שימוש בצדנו השכלי, ואז, בשלב של מציאת הפתרון, לעזוב את השכלי ולהפעיל את המנגנון הרוחני, החשיבה היצירתית. ורק אחרי סיום שלב זה – לחזור למתודולוגיה השכלית בבחינת אפקטיביות וכדומה.

אז אני מקווה שכולכם מרבים בשמחה בחודש אדר זה, ושתגלו ותלמדו להפעיל את הכוחות היצירתיים הגלומים בכם לקידום ושיפור ארגונכם וחייכם מחוצה לו.

לייק, שיתוף ומשוב

אם אהבתם את המאמר – אנא עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בקישורים מטה או בראש העמוד מימין.

אם תרצו להגיב עליו בכל דרך – אנא עשו זאת, אשמח לקבל כל משוב.

תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על מאמרים חדשים לתיבת המייל שלכם.

תודה.

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *