השיגעון בלהיות "נורמלי"

מי מכם שנוהג לקרוא את המאמרים שלי ודאי הבין עד כה, שאיני מטיפה מה טוב ומה רע, אלא באה להראות לכם דרך לשאול שאלות במקומות, בהם, קרוב לודאי, לא עלה בדעתכם לשאול אותן. לכוון אתכם לחשיבה שונה למציאת פתרונות לבעיות שאתם פוגשים ביומיום, בהרגל, אולי במשך כל חייכם.

אינשטיין אמר: "איננו יכולים לפתור את הבעיות שלנו באותה חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותן". אז מטרתי היא לשנות את האופן בו אתם חושבים על בעיות מוכרות, על מנת להרחיב את החשיבה בה תשתמשו לפתרונן.

כפי שאתם ודאי יודעים, תופעת האוטיזם נחשבת ל"ליקוי תקשורתי". במילים פשוטות יותר, מיומנויות התקשורת של האדם האוטיסטי לקויות. הוא אינו יכול לתקשר (או שיש לו בעיית תקשורת כלשהי) איתנו. הוא אינו "נורמלי".

ועל כן, אדם זה נאלץ לעבור "טיפולים" מכל מני סוגים. לא מניחים להם לרגע, כל הזמן שולפים אותם החוצה בגסות מתוך עולמם הפנימי… הכל רק כדי שנוכל אנחנו לתקשר איתם "כמו שצריך".

מישהו רואה כאן את מה שאני רואה? האם זה נשמע לכם הזוי באותה המידה כמו לי?

לפני כמה שנים נתתי מספר הרצאות במפעל, ואחד העובדים (שמאוחר יותר, בהשפעת מספר הפגישות האלה במפעל שלו, שינה את חייו) סיפר לי שיש לו בן אוטיסט. הוא סיפר לי על בנו, וזו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את התחושה הזאת שהיתה בתוכי מבוטאת במילים בצורה מדוייקת ומבריקה כל כך.

הוא אמר שכאשר הוא מדבר עם בנו, כשהם מתקשרים, הוא מרגיש שבנו צריך לפשט את עצמו במאמצים אדירים, לרדת מספר רמות, על מנת לתקשר איתו.

ידוע היטב, כי 97% מהבעיות בין שניים או יותר בני אדם כיום, הבעיה היא… (הפלא ופלא!) תקשורת. אנסח זאת אחרת: אם נקח תקשורת בין אנשים ללא לקויות, "נורמליים", אזי, ב-97% מהבעיות, הסיבה היא תקשורת גרועה.

אילוסטרציה: תקשורתומהי תקשורת גרועה? טוב, נגדיר זאת בצורה הפשוטה ביותר כהיעדר יכולת להבטיח כי המסר שרציתם לשלוח הוא אכן המסר שנשלח, והוא התקבל והובן נכונה בצד השני. כמה קשה זה? הסטטיסטיקה לעיל מוכיחה כי זה קשה למדי.

על שני האנשים  (או יותר) ה"נורמליים", הבלתי לקויים הנ"ל להיות מסוגלים לבטא באופן מושלם את הרעיון שהם רוצים להעביר, במילים. עליהם לדבר אותה שפה בדיוק, כלומר משמעות כל המילים וצירופיהם תהיה בדיוק זהה. עליהם להיות בעלי יכולות קוגניטיביות ויצירתיות זהות, כדי שיוכליו לבנות מחדש את הרעיון מהמילים. וכל זאת בהנחה שהם בכלל פתוחים לתקשורת ומקשיבים למסר. אנו יודעים שזה לחלוטין בלתי אפשרי, ולא בגלל נקודה אחת הרשימה, אלא מכל כך ברבה בחינות.

אילוסטרציה: תקשורתכמה אנשים אתם מכירים שמסוגלים לבטא את מחשבותיהם בקלות? האם אתם יכולים? כמה פעמים ביום אתם אומרים "לא, התכוונתי…"? כמה פעמים אתם שומעים זאת מאחרים? אני אדם רהוט למדי, ועדיין נאלצת לומר זאת לעתים תכופות מדי.

האם אנחנו באמת מדברים עם מישהו באותה שפה בדיוק? לדעתי, זה לא היה קיים מעולם, אך בטח לא היום. בוודאות לא בישראל, בה החברה מורכבת מיהודים מתפוצות העולם כולו, ובנוסף 20% של האוכלוסיה הלא-יהודית. בוודאות לא באירופה או ארה"ב, המקבלות המוני מהגרים מכל העולם.

ידוע שספר עדיף לקרוא בשפה בה נכתב, אך כמה מהאנשים שאפילו מדברים שוטף בשפה מסוגלים באמת להבין את הניואנסים הדקים בכוונת המחבר? כל הדברים הסטוריים והתרבותיים הקטנים הטמונים בשפה שאיננו מודעים להם? אני אוהבת, אפילו מעדיפה, לקרוא באנגלית, ויודעת כי לא אוכל אף פעם להבין את דיקנס, כפי שהאנגלים מבינים אותו. ואני יכולה להתערב אתכם שגם הם מבינים אותו שונה זה מזה.

כמה פעמים קראתם את אותו הספר, ראיתם את אותו הסרט, שמעתם את אותה ההרצאה או הנאום כמו חברכם, וכאשר דנתם בהם ביניכם – כאילו לא היה כלל אותו הדבר?

אילוסטרציה: תקשורתוכמובן, ישנם הבדלי תרבות. בשפה אחת, בתרבות אחת, בעם אחד משהו הוא המקובל – ובאחר אותו הדבר ממש יכול להיות לגמרי חסר משמעות, או לא מכובד, או אפילו מעליב. בישראל, בעברית, זה נחשב מקובל לחלוטין שצעיר יבקש משהו מהוריו בסגנון הבא: "אתה רוצה לתת לי…?" ברוסית, לעומת זאת, צורת פנייה זו נחשבת חצופה. אך רוב הילדים של יוצאי רוסיה שגדלו בישראל מינקות לא ממש תופסים את הניואנסים של נימוס ברוסית, ופשוט מתרגמים מעברית את הפנייה. לדוגמא, האח הקטן שלי היה משגע את אבא שלנו, כשפנה אליו: "אתה רוצה לתת לי את המכונית בסוף השבוע?" אבא היה תמיד מתלונן אלי אחר כך: "איזו שאלה מעצבנת! בודאי שאיני רוצה! אילו הייתי רוצה, הייתי מציע! הוא רוצה משהו, למה שלא יבקש, כמו בן אדם?" הוא ציפה מאחי שיגיד: "תן לי בבקשה את המכונית לסוף השבוע" או "אני יכול לקחת את המכונית בסוף השבוע, בבקשה?" וכך אנו מקבלים שני אנשים מתוסכלים זה מזה: האבא חושב שבנו לא מעריך או מכבד אותו, והבן חושב שהאבא אינו הוגן כלפיו, ולא מבין מדוע הוא לא רוצה לתת לו את המכונית, במיוחד אם אין לו תכניות להשתמש בה בעצמו. נשמע מוכר?

ומה בדבר מי אמר מה למי ומי היה שם באותו רגע? במגזר הערבי, לדוגמא, השליטה הגברית היא כמעט מוחלטת. לאחרונה, הנשים בכפרים הנוצרים והדרוזים פתחו מעט עצמאות, אך יש להן עוד דרך ארוכה. אבל בחברה המוסלמית המגבלות מוחלטות, והאגו הגברי קשור היטב, מסיבה שאינה ברורה לנו במערב, לציות הנשים למגבלות אלה. אז אם גבר ערבי מקבל הנחיות מה לעשות מנאמר, אשה ממוצא רוסי (שם כבר הספיקו לשכוח דברים כאלה לפני מאה שנה), וזה מתרחש לעיני אולם ייצור מלא עובדים, בטוח תהייה לנו בעיית תקשורת.

נוכל להמשך כאן עוד ועוד על מה יכול לקרות לתקשורת בדרך. ספרים רבים נכתבו על כך, הוקמו מודלים רבים, מקצועות שלמים צמחו על מנת לשפר אותה. אבל בואן נחזור ממנו התחלנו: לזכור שכל האסון המוחלט הזה עם הצלחות מקריות פה ושם הוא, למעשה, האופן שבו אנחנו, ה"נורמליים", אלה מבלי הליקויים מתקשרים. האם זה מתקשר כעת?

ולמרות כל זאת, אם אנחנו מוצאים שאיננו יכולים לתקשר עם מישהו, מסיבה לחלוטין לא ברורה, וביהירות אין קץ, אנו מכנים אותם לקויים.

הקשיבו לאיך שהנערה הזאת מתארת את איך שהיא מרגישה בתוכה. האם היא נשמעת לכם לקויה? האם היא נשמעת כמישהי שזקוקה ל… לא יודעת, ריפוי? הפיכה ל"נורמלית"? האם היא נשמעת סובלת? (להפעלת כתוביות לחצו בתחתית מסך הוידאו על הצלמית השלישית מימין)

[fve]https://youtu.be/jQ95xlZeHo8[/fve]

יהיו שיגידו לי, בטח, היא לא מאותם אוטיסטים שבאמת זקוקים לסיוע שלנו. טוב, היא מדברת על אחיה ואחותה. נראה לכם שהם כאלה?

אך יותר מהכל, אני פונה אל השכל הישר שלכם בשאלה אחרת, כי זו שאלה טובה יותר לשאול. היתכן שישנה אפשרות, האם אתם יכולים לחשוב שאולי אפשרי, שלמעשה, אנחנו טועים כאן לגמרי? שה"מומחים" שלנו לילדים אוטיסטיים לא מבינים אותם בכלל? שלמעשה, אין להם מושג? ואם זה אפשרי בכלל, אז האם זה אומר שכל הפתרונות (שמגיעים מהכוונות הטובות ביותר וממקום טוב) לבעיה מפספסים את העיניין לחלוטין?

וכך גם, האם יתכן, לדעתכם, שניתן להרחיב את השאלה לאנשים עם ADD/ADHD (עוד "לקויים", כמוני, למשל), ל"ילדי הפלא" המחוננים, לסכיזופרנים, ל… תהיה התווית של אי-הנורמליות שלהם אשר תהיה?

ומיהו ה"נורמלי", בדיוק? מאיפה הסטנדרט הזה של "נורמליות" נגזר? האם אתם בטוחים שבתום שהות ממושכת מספיק במשרד הפסיכיאטר תכונו אתם "נורמלים"?

אני שומעת מישהו אומר: אוקי, אבל איך כל זה מתקשר להבטחת איכות?

אני אגיד לכם איך.

זה נכון שהבטחת איכות מחייבת סטנדרדיזציה. אך עלינו גם:

  • להיות נכונים לבחון את נכונות הסטנדרט להיות גמישים מספיק לשנותו, כאשר אינו עונה לשאלות הנכונות;
  • לעולם לא ליישם סטנדרטים על בני אדם, ומאחר שהבטחת איכות עוסקת קודם כל באנשים – זה משהו שיש לזכור ביומיום.

להיות "נורמלי" אינו המטה של הבטחת איכות. להיות יוצא מן הכלל – כן.

אנשים "נורמלים" אינם יוצאים מן הכלל. לעיתים נדירות ביותר יהיו להם רעיונות יוצאים מן הכלל, ניסיון יוצא מן הכלל, כשרונות יוצאים מן הכלל, חוזקות יוצאות מן הכלל. אז אם נכוון להיות "נורמליים" – אוכל נשרוד, אבל לעולם לא נוביל. באף תחום אין מנהיגים "נורמליים". הדבר נוגד את עצם הרעיון של "נורמליות". עשו רשימה של מנהיגים בכל תחום שתרצו, ותראו שזה נכון. אנשים "נורמליים" מתחבאים, הם אינם מובילים.

אולם, ממה שזה אתה קראתם, וודאי ראיתם שאיני מאמינה בחיה הזאת, אנשים "נורמליים". אני סבורה כי כולנו יוצאים מן הכלל במשהו, באיזשהו תחום. אך הרוב פוחדים להיראות לא-נורמליים, ולכן אינם נוקטים כל פעולה לכיוון הכשרונות היוצאים מן הכלל שלהם, החוזקות היוצאות מן הכלל שלהם. הם מחביאים אותם במגירה רחוקה ולא מפתחים אותם. הם חיים בניגוד לערכיהם, במצב רוח ירוד ובינוניות, וממשיכים את המעגל הזה כשהם מעבירים את הפחד הזה לילדיהם ומלמדים אותם לעשות את אותו הדבר.

אילוסטרציה: גלולה אדומה גלולה כחולהכדי להזכר ולהפוך שוב לבלתי רגילים, צריכים האנשים "נורמליים" מישהו, שיאמין בהם, ושיזכיר להם יומיום. ולא רק במילים, אלא במעשה. תנו להם מרווח, תנו להם אחריות, הפסיקו לנהל אותם במיקרו, תנו בהם אמון… והיכולות הבלתי רגילות שלהם יקרינו מתוכם. לא מיד, זה ידרוש עבודה, אך זוהי הדרך היחידה. העצימו אותם! ואז תנו להם מקום ותראו את השינוי מתרחש סביבכם.

דמיינו צוות של אנשים יוצאים מן הכלל יושבים אתכם לפתור כל בעיה שהי בארגון שלכם. דמיינו את שיתוף הפעולה, אץ ההעצמה, את התוצאות. דמיינו מה תוכלו לעשות!

אני שומעת מי מכם אומרים: "היא חיה בלה-לה-לנד. ההנהלה אצלנו בכלל לא יוצאים מן הכלל, והם לא תנו לי לעשות שם דבר". אז אני אשאל אתכם שאלה כזו: מתי אתם מצפים שזה ישתנה? מה, לא מצפים?

אם כן – אל תחכו עד שתתחלף ההנהלה שלכם לאנשי יוצאים מן הכלל. רובם כבר כאלה, הם רק מתחבאים באזור ה"נורמלי", שלא תבחינו בכך. אל תחכו! אם אתם תבואו בגישה מעצימה – האחרים יצטרפו אליכם, במקודם או במאוחר.

תעזו להיות בלתי רגילים, ואז כל הבנין הזה הבנוי מקלפים באוויר, המבוסס על המצאה מטומטמת הקרויה "נורמליות", שהיא לא יותר מניסיון נואש לשלוט בבני אדם, תקרוס, ונוכל כולנו להשיג מה שנרצה. במקומות העבודה ומחוצה להם.

[whistles type="accordion" group="like-he" order="DESC" orderby="date" limit="-1"]

התמונה הראשית של המאמר שייכת לארגון Little Star Center. זהו האתר שלהם.

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *