נעלי הזכוכית של סינדרלה וכוחן של מילים

הדיון של היום מוצג מעט שונה מהרגיל. אני רוצה לדבר על החשיבות של מילים בחיינו, למרות שרובנו אינם מייחסים לזה כל חשיבות בדרך כלל. עד כמה מילה אחת יכוה לשנות את הקונספטים והפרדיגמות של עמים ותרבויות שלמים.

הסיפור המוכר בו החלטתי למקד את תשומת הלב היום הוא, כפי שכבר הבנתם, סיפורה של סינדרלה.

מה עולה בדעתכם דבר ראשון כשאתם חושבים "סינדרלה"? התשובות הנפוצות לכך הן בדרך כלל רבות: עליה מבור תחתית לשיא; נשף מלכותי; קסמים בלתי אפשריים; הגמול על ענווה… אבל אם אבקש לבחור את התמונה המרכזית המעוררת באופן מיידי את האסוציאציה עם סיפורה של סינדרלה – התשובה היא אחת: נעלי הזכוכית שלה.

מעטים חושבים מעבר לתמונה הזאת למשמעות האמיתית שלה. זה הרי רק סיפור אגדה לילדים, הוא גם כך מלא בקסמים, אז למה להשקיע בו יותר מדי מחשבה או לחפש היגיון בדימוי המוכר כל כך?

ובכל זאת, אבקש להסב את תשומת הלב המיוחדת שלכם לתמונה בראשכם של נעלי הזכוכית של סינדרלה.

מטרתי כאן היא הדגמת החשיבה היוצאת את הגבולות של מה שמקובל לחשוב, המוכר והסביר, מה שאיננו כלל שואלים שאלות לגביו. למה? כי בכל תהליך, בכל ארגון, בכל בית יש דברים שעושים "ככה", בגלל סיבות היסטוריות, בגלל מה שאיש אינו זוכר, או שואל את עצמו, "כי ככה עושים". ישנן הנחות שמקבלים כנכונות ומובנות מאליהן בלי לפקפק בנכונותן כל חיינו, כי הן תמיד נאמרו, וכי אנחנו פשוט רגילים, מתוכנתים לקבל אותן בתור כאלה.

ומה יקרה אם נעצור רגע ונקרא תגר על נכונותן?

במקרים רבים נוכל לגלות אמיתות מפתיעות שיכולות לשחרר את תקרת הזכוכית של חשיבתנו, או לפחות מקובעות מחשבתית מסוימת. במקרים רבים יכול הדבר להביא לפריצות דרך מחשבתיות של ממש.

אז בואו נדגים את התהליך על צמד המילים הזה מתוך סיפור ילדים: נעלי זכוכית.

חישבו לרגע מה זה אומר. הרי אותן נעלי הזכוכית ניתנו לסינדרלה, כביכול, על ידי הפיה, כדי לשמש אותה ב… הממם, כן, לריקוד בנשף של הנסיך. ריקוד. בנעלי זכוכית. כדי שתמירותה וחינה יכבשו אותו, ללא ספק. באמת? יש בזה הגיון?

כל מי שאי פעם רקד בנשף יודע שזה לא הגיוני, אלא אם הפיה רצתה לוודא שסינדרלה תהרוס לעצמה את הרגלים במהירות האפשרית, ובטח ובטח לא תרשים נסיך בהליכה האווזית שתהיה התוצאה. וזאת עוד בהנחה שהן לא תשברנה או תתנפצנה.

זכוכית היא חומר קשיח, חסר אלסטיות כמעט לחלוטין. דמיינו אפילו הליכה פשוטה בנעליים שאינן מגיבות כלל לשינויים שהרגל עושה בצעידה. נעליים קשיחות לחלוטין.


הצהרת אהבה. ציור של ז'אן-פרנסואה דה-טרוי (Jean François de Troy), 1731.
תמונה מאתר הויקיפדיה, ערך אופנה מערבית של 1700-50.

יש שישיבו, כי בהולנד הלכו עם נעלי עץ, והדבר נכון. אך ראשית, נעלו אותן אנשים ממעמדות הנמוכים: לא שמעתם או ראיתם מימיכם דיוקן של איש אצולה הולנדי נועל נעלי עץ! ואילו סינדרלה היא ממעמד אצולה, אחרת לא הייתה מגיעה משפחתה להיות מוזמנת לנשף בו מחפשים מועמדת למלכה הבאה של הממלכה, נכון? וישנם גם סימנים אחרים לכך. שנית, גם אילו היו האצילים משתמשים בנעלי העץ ביומיום, לא הייתי אומרת שניתן לרקוד בהן בנשף.

אז מאיפה מגיע הדימוי המפתיע הזה? מה מקורו?

כאן מגיע מעט מחקר היסטורי מרתק על סיפורה של סינדרלה.


נעל. אלמנט מאותה תמונה לעיל.

מסתבר שלסיפור בקווים המאוד כלליים שלו שורשים ארוכים ביותר ומפוזרים בעולם. ידוע על סיפור דומה מיוון העתיקה, סין וארצות מרוחקות אחרות, על כן מוגדר הסיפור כעממי. בשנת 1893 פרסמה מריאן רולף קוקס (Marian Roalfe Cox), לפי הזמנת החברה הבריטית לתרבות עממית (Folklore Society of Britain) ספר בשם "סינדרלה: שלוש מאות ארבעים וחמש גרסאות של סינדרלה, עור-חתול או בגדי עשב, מופשטות ומבוארות עם דיון על סיפורים דומים מימי הביניים והערות" (Cinderella: Three Hundred and Forty-Five Variants of Cinderella, Catskin and, Cap o'Rushes, Abstracted and Tabulated with a Discussion of Medieval Analogues and Notes). כל הגרסאות שונות בפרטים, ובאחת מהן בלבד מופיעות נעלי זכוכית.

שתי הגרסאות האחרונות והמוכרות ביותר של הסיפור שאנו מכירים הן גרסתם של המחברים, בלשנים, חוקרי תרבות, האחים יעקוב ווילהלם גרים ( Jacob and Wilhelm Grimm), שחיו בגרמניה בשנים 1785–1863; וגרסתו של המחבר ואיש האקדמיה הצרפתית (Académie française) שארל פרו (Charles Perrault), שחי בצרפת בשנות 1628-1703. שתי הגרסאות הינן חלק במפעלי חיים של ליקוט סיפורים עממיים ידועים עתיקים בעל-פה לאוסף כתוב. חלק מהעבודה היא תרגומם של הסיפורים לשפה יותר "מודרנית", כלומר שהיתה מקובלת בזמנם של המחברים, וארגון הפרטים השונים של הגרסאות המסופרות לכדי גרסה אחת מלאה. יש לציין, ששתי הגרסאות מעניינות הרבה יותר מהגרסא של וולט דיסני…

רק בגרסא של שארל פרו, שיצאה לאור בשנת 1697, מופיעות נעלי הזכוכית. וברור, שאת התשובות יש לחפש דווקא בה.

מה בדיוק כתב שארל פרו על מתנתה של הפיה לסינדרלה? ובכן, השם המלא שהוא נתן לסיפור הוא: " Cendrillon ou la Petite Pantoufle de verre", מה שמתורגם בדיוק כ"נערת האפר וה'פנטופל' הקטנה מזכוכית".


נעלי מול מהרבע הראשון של המאה ה-17 במוזאון באטה
(Bata Shoe Museum) לנעלים בטורונטו, אונטריו.
תמונה מאתר Chopine, Zoccolo and Other Raised
High Heel Construction
.

נעלי פנטופל או מול. תמונה מתוך מצגת לימוד של
קייתי ריאן, היסטורית הלבוש במאה ה-17
(17th Century Costume History).

כעת עלינו לחפש תשובות לשתי שאלות: איזה סוג של נעל הוא "פנטופל", ומאיפה הגיעה הזכוכית כחומר הגלם.

ובכן, המילון האנגלי של אוקספורד מגדיר את ה"פנטופל" (pantoufle בצרפת, pantuflo בספרד, pantofle באיטליה, pantoble באנגליה): "נעל משוחררת (slipper, שהיא מלשון "להחליק על/לתוך"), קבקב. בשימוש מוקדם היתה המילה מתייחסת לכל סוג של נעל המשמשת לנעילה בפנים. בייחוד מתייחס לנעל בספרד או איטליה שנקראה גם שופין (chopins). בנוסף, משמשת המילה לנעלי-חוץ עליונות שננעלו מעל הנעליים או לגלושים (galoshes). בשימוש מאוחר יותר, התייחסה גם לקבקבים, סנדלים או נעליים קלות בסגנון זר ואקזוטי (במיוחד מהמזרח הרחוק). מסוף המאה ה-15 עד אמצע המאה ה-17, נעלו נעליים בשם פנטופל שצורתן היתה כשל נעלי מול (mules) מעל החלק הקדמי של הנעל, להגנתן". (מתוך מחקר באתר המוקדש לחקר נעליים Chopine, Zoccolo and Other Raised High Heel Construction). את נעלי הפנטופל היו עושים לרוב תואמות לנעלי הפנים, ולבשו אותן גם גברים וגם נשים.

טוב, כעת יש לנו משמעות שניה לנעל המדוברת, ובחירת החומר של הפנטופל של לכלוכית הופכת מוזרה עוד יותר. נעל-על, אותה נועלים על גבי הנעל כדי להגן עליה – מזכוכית?

שלא נדבר על כך שבמאה ה-17 לא רק הייתה הזכוכית חומר יקר, דבר שדווקא יכול לתמוך בבחירתה שמתנה יוקרתית. היא הייתה בלתי יציבה בייצור. איש לא היה מעלה על הדעת את השימוש בזכוכית במאה ה-17 ליצירת נעליים! קל וחומר לא נעלי-על, שנועדו להגנה על הנעליים.


נעל פנים מעור וקטיפה רקומה בכסף וזהב, אמצע
המאה ה-17. תמונה מאתר "פירוק ההיסטוריה"
(Deconstructing History)

אגב, אולי חלקכם שואלים, למה בכלל להגן על נעליים?

ובכן, בניגוד למראה הסטרילי, המואר והמפואר המוצג בסרטים, הרחובות במאה ה-17 (ומאות שנים לפני ואחרי) לא היו, איך נאמר, מתאימים ללכת בהם בשמלת נשף ונעליים עדינות ויפות, שאותן, אגב, אפילו לא רואה הגברת מפאת שמלתה הרחבה. למה לא מתאימים, תשאלו?

ראשית, כלי התחבורה העיקרי היה הסוס, או כלי הרתום לסוס (עגלה, כרכרה וכו'). והסוס, נאמר בעדינות, אינו נוהג כללי היגיינה. כשהוא רוצה להיפטר מפסולת מיותרת בתוכו הוא פשוט מרים את הזנב ומזיזו הצידה ו… מוקש באמצע הכביש. כעת תכפילו בהרבה הרבה סוסים וכרכרות, תוסיפו בעלי חיים נוספים…

שנית, לא היה מושג של ביוב. היו, במקרה הטוב, תעלות צרות בצד הכביש, לתוכן זרמו השפכים שבעלות הבית, משרתות ועובדי המטבח היו מרוקנים מתוך דליים וסירי לילה. אחרת – פשוט לרחוב.

ולבסוף, לא היה ניקוי רחובות של ממש וגם לא תאורה טובה בשעות החושך. תוסיפו את הבוץ ושלוליות הגשם…


נעלי חוץ מעור רקום במשי משנות 1690-1700, צרפת.
תמונה מאתר מוזיאון מטרופוליטן לאמנות
(Metropolitan Museum of Art), ניו יורק.

כעת, דמיינו את הגברת המגונדרת יורדת מכרכרתה היפיפייה והמוכתמת בבוץ לפני שערי הארמון. אותו מקום בו עמדו עשרות כרכרות לפניה, נחו לרגע עשרות אם לא מאות סוסים. היא יכולה להרים מעט את שמלתה מהארץ, כדי שלא לטטא בשוליה את כל העושר הטבעי הזה, אך זה פחות או יותר הכל. ומה עם נעליה העדינות, הרקומות?

כעת ברור מאוד, למה היה צורך להגן על הנעליים, נכון?

שארל פרו היה, כאמור, צרפתי, והוא לא רק אסף אגדות עם צרפתיות: הוא ממש תרגם אותן לשפה הצרפתית בת ימיו. החומר אותו בחר לכתוב בפירוש הוא זכוכית: "verre". ובצרפתית העתיקה, בה שמע את האגדות מסופרות, קיימת מילה אשר נשמעת בדיוק אותו הדבר: "vair", ומשמעותה פרוות סנאי. עיטור של פרוות סנאי היה דבר יקר ויוקרתי.

פרו היה פריזאי עשיר מהמעמד הבורגני, שעלה גבוה מאוד בחצרו של המלך לואי ה-14, והאנשים בסביבתו הקרובה היו ממעמד דומה.


נעלי חוץ מעור רקום במשי משנות 1690-1700, צרפת.
נעל-על מעור, ככל הנראה בריטית, תחילת מאה 17.
תמונה מאתר מוזיאון מטרופוליטן לאמנות
(Metropolitan Museum of Art), ניו יורק.

באותו הזמן חייתה בחצר גם מדאם פרנסואז סקארון ד'אובינייה, אלמנה צעירה וחסרת כל, אשר בהמלצת מדאם דה מונטספן, הפבוריטית (מאהבת) של לואי ה-14, התקבלה לשרת כמטפלת של ילדיה שנולדו לה מהמלך. ולמה היא מעניינת אותנו בסיפור הזה? כי אשה זו הפכה לימים בעצמה לפאבוריטית הרשמית, ואחר כך אף לאשתו השניה של לואי ה-14, וסיפורה האישי הוא מסוג סיפורי סינדרלה. כאשתו של המלך היא קיבלה את הכינוי "המלכה השחורה", כי הייתה קאתולית אדוקה, מסורה להגבלות הדת, קשוחה מאוד וחסרת סבלנות לבילויים ומשחקים של אנשי החצר, ובתקופה זו הפכה חצרו של מלך השמש לשקט וקודר. נראה גם כי בצעירותה היו לה נעלי "פנטופל" מעוטרים בפרוות סנאי.

אם כן, הנעליים שקיבלה סינדרלה מהפיה היו נעלי-על משלימות לנעלי הריקוד שלה, יוקרתיות ונוחות במיוחד בשל העיטור בפרוות הסנאי. ככל הנראה, נעליים שתפקידן היה לשמור על נעלי הריקוד שלה נקיות עד שתיכנס לנשף.

זה משנה משהו את התמונה בראשכם, לא?

שארל פרו לא יכול היה, כמובן, שלא לדעת כל זאת. למרות שישנה אפשרות שמשמעות המילה המדוברת הנשמעת בדיוק כ"זכוכית" נשמטה מתשומת לבו בתום לב, הסבירות לכך אינה גבוהה. סביר יותר שהוא ידע היטב כי המילה המקורית הייתה "vair", פרוות סנאי, ולא "verre", זכוכית. הוא גם ידע מהן ומה תפקידן של נעלי "פנטופל". אז מדוע בחר במילה זו?

יתכן, כי לא רצה בשום דרך לרמוז על הדמיון ל"מלכה השחורה", כי זה יכול היה להיות מסוכן.


נעל ונעל-על משנות 1740, ככל הנראה בריטניה. תמונות מאתר מוזיאון מטרופוליטן לאמנות
(Metropolitan Museum of Art), ניו יורק.

ויש גם לקחת בחשבון, כי שארל פרו ייפה את האגדות שאסף, כלומר ניקה אותן מכל מה שיכול היה להיות "בטעם רע". הוא הפך אותן לרומנטיות, יפות, נקיות ואוטופיות הרבה יותר ממה שהיו במקור. למשל, האחיות מצליחות להכניס רגליהן לנעל בעזרת הפעלת תכסיסים, ולא פגיעה גופנית, שתוארו בפתיחות מלאה על ידי האחים גרים בגרסתם. הוא השתמש הרבה בסמליות, ובמקרה זה נראה כי זו הסיבה המרכזית לשינוי.

הנעל הופכת סמל לחיפוש אחר הנערה טהורת הלב, אשר נותרת נקייה ותמה למרות עבודתה ושהותה התמידית במקום המלוכלך ביותר בבית. הוא חיפש חומר לנעל שיוכל להעביר סמליות זו, ומה יותר טהור מזכוכית השקופה והזכה? לא רק שהיא עצמה טהורה ונקיה, אלא גם קל לנקות אותה מכל לכלוך, ולכן נעל מזכוכית אינה זקוקה לנעלי-על להגן עליה!

כך הפכו נעלי-העל היוקרתיות והמעוטרות פרוות סנאי ולנעלי ריקוד מזכוכית.

וסתם כדרך אגב, אם במילים בסיפור זה עסקינן, יש הסוברים שסינדרלה הוא שמה של הנערה האהובה על כולנו. אין זה כך כלל. מספיק לראות כי בכל שפה ניתן לה שם אחר, ואז מתברר שהשם שלה אינו מוזכר כלל, ובמקומו רק כינוי, המראה את המצב שלה כתוצאה מהעבודה אותה היא מבצעת: ידיה, פניה ובגדיה מלוכלכות באפר ופחמים, כי היא כל הזמן במטבח, מנקה כלים, סירים ואח. באנגלית כינוייה – Cinderella. משמעות המילה cinder היא פחמי עץ קטנים בתוך אח או מדורה, או אפר, מה שמביא לשם "זו הקטנה מהאפר". אותה המשמעות בדיוק: בצרפתית – Cendrillon או Cendreusette; באיטלקית – Cenerentola; בסרבית – Pepeluga; ברוסית – Zolushka; בגרמנית – Aschenpiittel או Aschenbrodel; בליטאית – Pеlenus; בפינית – Tuhkimo; בספרדית – Ventafochs. וכמובן, האפשרות האחרת היא זו המלוכלכת: ברוסית – Zamarashka; בעברית– לכלוכית…

ובכן, מה למדנו מחקר היסטורי קצר זה של סיפור נעלי הזכוכית של לכלוכית?

ראינו, שלמילים כוח עצום בקביעת תודעה. בכל העולם היום מספיק להראות תמונה של נעל זכוכית כדי לעורר באופן אוטומטי במחשבה את הקשר לסינדרלה, קשר המופיע בגרסא אחת בלבד מתוך אלפים של סיפור עממי זה.

ראינו שמעטים ביותר הם האנשים העוצרים וחושבים: מדוע, בעצם, הנעל היא מזכוכית וכיצד הדבר יתכן? מעטים עוד יותר אלה ההולכים ומחפשים את התשובה לשאלה זו. הרוב פשוט מקבלים את המילים כנכונות.

ראינו דרך בה אנו יכולים לשאול את כל השאלות: מהי המילה שנאמרה? מהי משמעותה? מהן הנעליים העונים למשמעות זו? מה תפקידן וממה היו עשויות? האם ישנה מילה אלטרנטיבית שהיתה יכולה להיאמר במקום, אילו היתה נופלת טעות? האם אכן היתה טעות? מדוע לא השתמש המחבר במילה המקורית? מה יכלה להיות כוונתו בשימוש במילה הנוכחית?..

לא מעט שאלות, ומציאת התשובות היא תהליך מחקרי מרתק, אשר יכול לשנות את כל ההסתכלות על הדבר אליו אנו כל כך רגילים, שאפילו איננו שואלים את השאלה המקורית: האמנם זה נכון?

אז אני שואלת אתכם: האם אתם חושבים שכדאי להיות ערניים יותר להנחות שאנו מניחים, לאמיתות שאנו מכירים, ולשאול יותר שאלות "למה זה נכון?" במקומות בהם "ככה" הן התשובות? האם אתם חושבים שיכולה להיות לכם תועלת משחרור מקובעות לאמיתות מסוימות מהעבר?

אם כן – היו ערניים למילים, ותתחילו לשאול! כי התגמול שבשחרור המחשבה יכול להיות מדהים ופורץ דרך!

לייק, שיתוף ומשוב

אם אהבתם את המאמר – אנא עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בקישורים מטה או בראש העמוד מימין.

אם תרצו להגיב עליו בכל דרך – אנא עשו זאת, אשמח לקבל כל משוב.

תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על מאמרים חדשים לתיבת המייל שלכם.

תודה.

פוסטים קשורים

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *