על מוטיבציה, העצמה, קין והבל

לאחרונה יצא לי להשתתף בדיון מעניין ביותר ברשת לינקדאין (LinkedIn) בנושא העצמה של עובדים. הדיון התקיים באחת הקבוצות בהן אני חברה, ונושאו היה שיתוף של אחד ממנהלי האיכות של המאמצים שלו להעצים את העובדים, כאשר ההנהלה, וליתר דיוק, ההנהלה המורחבת, אינה בעניין כל כך.

נאמרו שם דברים רבים ומעניינים על ידי מספר אנשים שותפים בקבוצה, וממה שראיתי, נוכחתי לדעת כי אין המושג עצמו של העצמה מובן לרוב האנשים.

הדיון נתן לי השראה לכתיבת המאמר הזה, ואני מקווה שאוכל לעשות לכם מעט סדר במושגים.

יש החושבים שהעצמת עובדים היא שיטה לדאוג שהעובדים יהיו מרוצים, כלומר להחמיא להם ולטפוח להם על השכם, או שזו סתם עוד סמנטיקה, מין סוג של "פוליטיקלי קורקט" בעידן הניו-אייג' של ניהול. או, במילים אחרות, ממבו-ג'אמבו, שטויות במיץ עגבניות.

יש הסוברים, שהעצמת עובדים אינה יכולה להתרחש ללא הנהלה "מוארת". על כן, אין שום סיכוי, אם ההנהלה אינה תומכת.

אז בואו נחדד את הדברים.

אם כן, מהי העצמה? ומהן ההשלכות שלה?

העצמה היא מתן או הגברה של עוצמה. כלומר, העצמת עובדים פירושה התמקדות בכוחו של העובד, בעצמתו שלו, ובתהליך בו הוא יבין כי יש לו הכוח לשנות דברים, לעשות אחרת, לשפר את מצבו; ולפעול על מנת להגביר תחושת כוח זו. עובד המחובר לעוצמתו הפנימית מרגיש טוב עם עבודתו, חש ביטחון במעשיו, מחובר לתפקידו ולתרומתו לכלל, ופועל מתוך אכפתיות לתוצאות.

מה זה אומר על האיכות? טוב, זה ברור, לא? האיכות עולה באופן דראסטי, ואיתה, כברירת מחדל, עולות היעילות והתפוקה.

אם העובד מועצם, מודע היטב לעצמתו ומשתמש בה, הרי הוא מונע מבפנים, ולא מבחוץ. המוטיבציה שלו אינה מגיעה מאיזה גזר שההנהלה תולה לפניו, אלא מתוך מערכת הערכים שלו עצמו. לא בכדי המילים "עצם", "עצמי" ו"עוצמה" מגיעות מאותו השורש! כשאדם שלם ומחובר עם עצמו, פועל מתוך עצמו – יש בו עוצמה!

כל אחד מאיתנו נולד חופשי, בעל בחירה חופשית ובעל עוצמה. אם אנו מוצאים את עצמנו במקום שאחרים "שולטים" בחיינו – הרי שזה התרחש מאוחר יותר ולא מעצמו, לא באופן טבעי. זה אומר שאיפשהו בדרך, כתוצאה מה"נסיבות", התרבות, החינוך, התכנות שקיבלנו מהורינו ועוד, אבדנו את ההכרה והבטחון שהיו לנו בעוצמה של עצמנו, ביכולת של עצמנו לבחור.

עובד אשר אינו יודע שיש בידו הכוח לשפר את מצבו, אשר בטוח שהוא נתון לחסדיו של אחר – הוא עובד שאין לו כוח הלכה למעשה. הוא עובד המרגיש כעבד. והוא אינו עצמאי, הוא אינו מעורב, הוא אינו לוקח בעלות על מעשיו ועל תוצאותיהם.

העצמה היא הדרך המאפשרת להחזיר לעובדים את הכוח שהיה להם מלכתחילה, הכוח אותו אבדו, שכחו בדרך.

זו דרך חיים, זו לא שיטה או מתודה. זו אינה "עוד תכנית", זה אינו כלי.

על מנת להיות מסוגל להעצים את עובדיכם, עליכם להאמין באמת ובתמים שיש להם הכוח מראש, שהם מראש בעלי עוצמה, ושכל תפקידיכם הוא להזכיר להם את זה יום-יום, עד שיתנסו, יראו ויאמינו בעצמם. זהו תהליך, המתחיל בכם. זו גישה.

ומה עם המנהלים אינם "קונים" את הגישה הזאת?

טוב, מה זה קשור לענין, ישאל אדם מועצם?

אדם מועצם, אדם המאמין כי זו הדרך הנכונה והיחידה להתפתח ולהצליח כקבוצה, כארגון וכחברה, אדם כזה אינו לוקח את כוחו הוא בהשאלה מהמנהלים. הוא יודע שהדרך היחידה בה הוא יכול לפעול היא בהתאם לערכים שלו, בהתאם לאמונתו. בהתאם לעוצמתו הפנימית.

מה דוחף אדם בלתי מועצם לעשות משהו? מישהו אחר. למשל, שיטת המקל והגזר.

המנהל מנפנף בגזר (משהו שהעובד רוצה, כמו פרמיות) על מנת לגרום לו לעשות את מה שצריך, או מכה במקל (משהו שהעובד ממש לא רוצה, למשל, תחנת עבודה מסוימת, או משמרת לא רצויה, איום בפיטורין) על מנת לגרום לא להימנע מלעשות את מה שלא צריך.

במילים אחרות, המוטיבציה לעשות ו/או לא לעשות פעולה זו או אחרת מגיעה מגורם חיצוני. מבחוץ פנימה.

לעומת זאת, אדם מועצם מונע לעשות ו/או לא לעשות דבר זה או אחר בהסתמך על מה שנכון או לא נכון לעשות, זאת בגלל שהוא סומך על עצמו ועל יכולותיו, מובל על ידי הערכים שלו.

המוטיבציה שלו אינה כלל תלויה בגורם חיצוני, היא באה מתוכו. מבפנים החוצה.

כך שהנושא של "מי יתן לנו?" או "מה יגידו?" או "מה עם המנהלים?" הופך להיות פשוט לא רלוונטי במשוואה הזאת.

לא פשוט להביא "עובדים פשוטים" לנקודה מועצמת כזו, אבל – בואו נתחיל מכם! האם אתם עצמכם מועצמים באופן שכזה? האם המוטיבציה שלכם באה מבפנים החוצה, או שאתם תלויים בתגובתם של אחרים? האם הינכם מובלים במקל או בגזר?

על מנת להמחיש את הנקודה הזאת, אני רוצה לספר לכם היום סיפור מתוך התורה.

אקדים ואומר שאיני מתיימרת כאן ללמד שיעור בדתות, לעסוק במיסיונריות או לפגוע באמונתו של אדם כלשהו. אני עצמי איני אדם דתי, אך אני מאמינה בדרכי שלי, אותה איני רוצה לכפות על איש, ואני מכבדת לחלוטין אמונתו של כל אדם (כל עוד אינה באה לפגוע באחר, כמובן).

יחד עם זאת, אני רוצה להציג לכם מבט שונה לחלוטין מכל מה ששמעתם פעם על הסיפור המוכר מאוד הזה, מתוך הסתכלות שלי. ולכן אבקש פשוט להקשיב לו ללא שיפוט, כמו לסיפור חדש לחלוטין, שלא שמעתם מימיכם.

עבורי התורה אינה כלל ספר דתי, אלא מין "מדריך שימוש" לאדם, שמטרתו ללמד אותנו כיצד לחיות נכון. התורה, התנ"ך בכלל, הוא ספר גדול מאוד, ועל מנת לתת לנו את מירב הסיפורים של מה עלינו לעשות וממה להימנע – חייב להיות מצומצם במילים. רוב הסיפור מתרחש בין השורות, בבני האדם, בתחושות, בחוויה, ולא במילים עצמן. אני חווה את התורה כספר הראשון בעולם והאולטימטיבי של ההתפתחות אישית, ומנקודת מבט זו אבקש לספר את הסיפור.

את הפרשנות לסיפור שתשמעו היום תשמעו מפיו של בני. לפני מספר שנים, כאשר היה בני בן 8 או 9, היה לו יום מאוד קשה בבית הספר, וביקשו ממני לאסוף אותו לפני הזמן. מצאתי אותו במגרש המשחקים במצב רוח סוער ביותר, ומתוך רצון לעזור לו להירגע הצעתי לספר לו את הסיפור של קין והבל (בראשית, פרק ד'). זו הייתה הפעם הראשונה שבני שמע את הסיפור.

סיפרתי לו, כי קין והבל היו בניהם של אדם וחווה, בני האדם הראשונים שנבראו. קין גדל להיות עובד אדמה, והבל היה רועה צאן. ברגע מסוים, קין הביא מנחה לאלהים מפירות השדה, והבל – מבכורות עדרי הצאן שלו. אלהים קיבל את המנחה של הבל, אבל לא את של קין, דבר שהרגיז את קין מאוד.

קין והבל נותנים מחה לאלהים. הדפס עץ מהמאה ה-19. לא עלה בידי למצוא פרטים נוספים. אשמח להוסיף, אם אתם יודעים.

עצרתי במקום הזה ושאלתי את בני מה הוא חושב על זה: מדוע, לדעתו, קיבל אלוהים את מנחתו של אח אחד, אבל לא של השני.

תשובתו הייתה עבורי בלתי צפויה לחלוטין ביכולת של ילד לראות לעומק הסיפור פשוט מתוך הכמה מילים שלעיל. היכולת שלו לחוש את הסיטואציה ולפרש אותה.

"אמא", אמר בני, "הבל נשמע כאדם שלם עם עצמו ומאושר. למעשה, אדם קצת משעמם. הוא פשוט עוסק במה שהוא אוהב, וכל הענין הזה של לתת מנחה לאלהים היה בשבילו רעיון טוב לחגוג את התודה שלו על כל השפע הזה שיש לו, מתוך אהבה ורגשות תודה אמיתיים, מתוך הלב.

"קין הוא אחר, הוא מורכב. הוא מחפש תשומת לב, הוא תחרותי. הוא לא הביא את המנחה מתוך השמחה שבלב או תודה אמיתית ועמוקה, אלא מתוך רצון להתעלות על אחיו, מתוך רצון שאלוהים יאהב אותו יותר. בעצם, הוא רצה להשפיע על אלוהים, לקנות את אהבתו, כמו שהורים וסבים עושים עם הילדים שלהם, כשמביאים להם מתנות.

"אבל אי אפשר לקנות את אלוהים. הוא רואה לא את הדבר, לא את המתנה, לא את המנחה – אלא את הכוונה שבלב שגרמה למתן המנחה.

"לכן הוא קיבל את מנחתו האמיתית של הבל, ולא את של קין.

"חוץ מזה, הוא גם ככה אהב את קין יותר, ורצה לגרום לו לחשוב, לשפר את עצמו, אז הוא נתן לו קושי, שם לו מכשול בדרכו להתגבר עליו, כדי לפתור את הבעיות שלו בפנים."

המומה משהו מעומק הניתוח של בני, שתקתי קצת ואז המשכתי את הסיפור.

קין כעס על הבל על כך שמנחתו התקבלה, ואלהים שאל אותו לסיבת הכעס שלו. הוא הסביר לקין שהמעשה הטוב אמור להיות הפרס הטוב ביותר, הוא גורם ל מי שעשה אותו להרגשה טובה. הוא הנחה את קין לבחון את סיבת כעסו ולא לתת לו לשלוט בו. אך קין לא שמע, ומתוך כעסו הרג את הבל.

אלהים שאל את קין היכן הבל, וקין שיקר לו, כאילו אינו יודע. אז אמר לו אלהים שמעתה לא יהיה לו יותר מקום במקום הולדתו, הוא ינדוד ממקום למקום ובכל מקום יכירו אותו, אך לא יהרגו.

ושוב שאלתי את בני מה הוא חושב על המשך הסיפור ועל מעשהו של קין. כך ענה לי:

קין הורג את הבל ובורח. הדפס עץ. לא עלה בידי למצוא פרטים נוספים אודותיהם. אשמח להוסיף, אם אתם יודעים.

"אלהים נתן לקין עצה, סיפר לו על מה עליו לעבוד. זה מראה שהוא אהב אותו יותר מהבל, את הבל הוא לא ניסה לחנך, אבל הוא ניסה לחנך את קין, לעזור לו להשתפר. אבל קין לא הקשיב לו, כי כשכועסים, קשה להקשיב. הוא נתן לכעס לשלוט בו.

"ובגלל שקין היה תחרותי ולא הקשיב ולא למד שום דבר, הוא המשיך לחשוב באותה הדרך כמו קודם. הוא חשב שיש בינו לבין הבל תחרות על אהבתו של אלוהים, ושאם לא יהיה הבל – אלוהים יהיה חייב לבחור בקין. לכן הוא הרג אותו. הוא ניסה לאלץ את אלוהים לבחור בו.

"אבל אלוהים הוא לא בן אדם, הוא לא חושב כמו בן אדם, ויש לו את כל הזמן שבעולם. הוא לא חייב לבחור אף אחד. הוא יכול לחכות עד שיגיע האדם המתאים, כמה זמן שזה לא יקח.

"ואפילו אז הוא נתן לקין הזדמנות להשתפר. הוא שאל אותו איפה הבל, כי אם הוא כבר לא כעס, אולי הבין את הטעות האיומה שעשה והתחרט עליה… אבל קין בחר לשקר, מה שממש טפשי כשמדברים עם אלוהים: הרי הוא יודע הכל בכל מקרה, נכון? כנראה, מרוב סערת רגשות הוא פשוט לא ידע מה לעשות.

"ולכן אלהים אמר לו שכל חייו הוא יברח מהמעשה הזה שעשה. רגשות האשמה חזקים הם, ומהם לא יצליח לברוח, ורואים על פניו של אדם אשם שהוא מרגיש אשמה, כך תמיד ובכל מקום יכירו אותו."

שמעתי וקראתי פירושים שונים ורבים על סיפורו של קין והבל, ומעולם לא שמעתי פירוש כל כך אנושי, כל כך עמוק, מבין ומאפשר כמו מפיו של בני בן ה8 או 9 באותו בוקר בגן שעשועים.

הילד ראה את הנער קין וחש את הכאבים והתסכולים שלו, את קנאתו העזה כלפי אחיו הצעיר, שכיום אנו מכירים היטב כתופעה קלינית במשפחות בהן נולד ילד שני קרוב לראשון. הוא חש את הרצון העז להתבלט, את התחרותיות, את זעקת נפשו לתשומת לב.

רוב הפרשנים עוסקים בסיפור לא בבני האדם קין והבל, ולא בסיבות למעשים שלהם – אלא במה ששמו על המזבח: פירות האדמה או ביכורי הצאן. הם מתמקדים בתוצאה, הקבלה/הדחייה של המנחה כאילו קבלה/דחייה של המונח על המזבח, כבחירה של טיב המתנה או החומר ממנה עשויה.

ואילו הילד ראה את המעשה עצמו, את הסיבות שהביאו את שני האחים לעשות אותו, ואת התגובה המחנכת של אלהים.

אמרתי שאציג את הסיפור ממבט שמעולם לא הסתכלתם עליו. אז הרשו לי להוסיף ממני את הדברים הבאים.

זהו סיפור הממחיש את עקרונות המוטיבציה הפנימית מול החיצונית והשלכותיהם.

הבל הוא אדם מועצם. הוא אינו מפקפק בעצמו ופועל מתוך עצמו. הוא רואה רעיון טוב – ומאמץ אותו, כי זהו רעיון טוב, העולה בקנה אחד עם הערכים שלו, עם השמחה ורגשות התודה הכנים ביותר שלו. לא בגלל מישהו אחר.

מניעיו של קין לכל אורך הסיפור הם חיצוניים. הוא אינו אדם מועצם, הוא תלוי באחרים. קנאתו להבל באה כתוצאה מתחושות חסך שצבר מצד הוריו, כאשר פירש את תשומת הלב שנתנה לאחיו הצעיר כהזנחה שלו. התחרותיות שלו מונעת על ידי עצם קיומו של אחיו.

מגוחך לחשוב שאלהים יבחר את הצאן על פני פירות השדה בגלל מה שהם, כי הרי הוא ברא גם את אלה וגם את אלה, וכי בעולם קיים איזון בין שני צידי המטבע, עובדי האדמה והרועים משלימים אלה את אלה, ולא מתחרים.

אלהים פתח מול קין בתהליך של העצמה, אך קין סירב להיכנס לתוכו. איננו יכולים לגרום לאיש לשנות את עצמו ואיננו יכולים לגרום לו למוטיבציה פנימית. רק האדם עצמו יכול לעשות זאת. קין בחר שלא לעשות זאת.

סיפור זה ממש בתחילת התורה בא להראות לנו מה קורה כאשר אנחנו מובלים מבפנים, כמו הבל – או מבחוץ, כמו קין. נאמר לנו מה יקרה כאשר אנו בוחרים שלא לשפר את עצמנו, שלא להעצים את העצמי.

האם תוכלו להשליך את הסיפור הזה ומסקנותיו על עצמכם והאנשים איתם אתם עובדים? איזה תפקיד תבחרו? היכן תראו את עצמכם?

תהיינה התשובות מה שתהיינה, חשוב שתבינו שמציאת את העוצמה שבפנים אינה לוקסוס, אלא חיונית לכל תחומי החיים שלכם, בעבודה ומחוצה לה, היום ובמהלך כל חייכם.

התבחרו להקשיב לסיפור התורה העתיק ולהביא לשינוי בעצמכם ובאנשים סביבכם? אם כן – מנחתכם תמיד תתקבל, והפירות שתקצרו יהיו רבים וטובים יותר ממה שתוכלו לשער.

לייק, שיתוף ומשוב

אם אהבתם את המאמר – אנא עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בקישורים מטה או בראש העמוד מימין.

אם תרצו להגיב עליו בכל דרך – אנא עשו זאת, אשמח לקבל כל משוב.

תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על מאמרים חדשים לתיבת המייל שלכם.

תודה.

פוסטים קשורים

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *