מכסות, עמוד השדרה ונחשים

לפני יותר מ-50 שנה ניסח ד"ר וו.אדוורדס דמינג את 14 העקרונות המפורסמים שלו, שנלמדים מאז בכל קורס להבטחת איכות. רוב האנשים שוגים בחושבם כי דמינג היה סטטיסטיקאי, ושהישגיו הגדולים ביותר ביפן הושגו הודות להבנה ואהבה שלו לתחום זה של המתמטיקה.

למעשה, זה רחוק מאוד מהאמת. כמעט כל 14 העקרונות של דמינג אינם נוגעים בסטטיסטיקה כלל. הם עוסקים באנשים, בניהול. ומכון דמינג עד היום מלמד בתור הקו המרכזי שלו מיומנויות ניהול ומנהיגות, ולא סטטיסטיקה.

היום אני רוצה לדבר של העקרון ה-11 מתוך 14 העקרונות של דמינג: "ביטול מכסות נומריות". הרבה מאוד נכתב בנושא זה, אך אני מבטיחה לכם, לא תראו את ההיבט הזה בשום מקום אחר.

אני מציעה לבחון את השאלה מנקודת מבט של חוקי הטבע, או פיסיקה, אם תרצו. דרך אגב, זהו גם הנושא אותו למד דמינג בתחילת דרכו. רובכם וודאי זוכרים משהו מהפיסיקה התיכונית. אם ניקח מוט ונרתום אותו באופן קשיח משני הצדדים, נאמר נקבע אותו בתוך קירות, הוא יהפוך בלתי ניתן להזזה, קשיח, חסר גמישות לחלוטין. לא תהיינה לו כל דרגות חופש בכלל. כל שינוי יקרב אותו לנקודת שבירה.

קורה רתומה בשני קצותיה לתוך הקיר.

זה מה שיקרה אם נקבע את "יעדי" התהליך משני "קצותיו": האיכות הרצויה/נדרשת, והמכסה הנומרית, או הכמות. שמתי את המילה יעדים במרכאות כפולות בכוונה: בקונטקסט הזה, האיכות הרצויה/נדרשת אינה באמת יעד, היא הופכת לתנאי גבול, כלומר, שום דבר פחות מזה אינו מתקבל. אותו הדבר נכון גם לגבי המכסה או הכמות. לפיכך אלה אינם באמת יעדים, אלא דרישות. יעד הוא משהו שאנו שואפים אליו, ובעוד שאי הגעה ליעד אינה רצויה, היא עדיין בגדר מובנת ומקובלת. בניגוד לכך, דרישה היא משהו שעלינו לעמוד בו. אי עמידה בדרישה היא חריגה. אני בטוחה שאתם רואים את ההבדל בין שני המושגים, אך שימוש נכון במונחים הוא חשוב ביותר, אם יש לכם ציפייה לקבל תוצאה רצויה כלשהי בתהליך המערב בני אדם אחרים.

מנקודת מבט אחרת, אם נתבונן בשני תנאי הקצה הנ"ל הקבועים עבור התהליך באופן קשיח, האיכות בקצה האחד והכמות בקצהו האחר, הרי ידוע לנו ששתי הדרישות באות משני מקומות שונים: האחת – ממחלקת האיכות, האחראית על איכות בייצור מבחינה מקצועית, והשנייה – ממחלקת התפעול, זו שמעסיקה בפועל את העובדים. כעת, הבא ניזכר במפלצת הדו-ראשית של עבודה עבור שני מנהלים (מונח מתחום המינהל התקין). אם נעמיד את העובדים במצב בו יצטרכו לבחור האם להתמקד בדרישה הראשונה או השנייה, הם תמיד יבחרו את זו הבאה מהמעסיק הישיר שלהם: מחלקת התפעול. לא צריך לסיים MIT כדי להבין איזו דרישה תיבחר בכל פעם כשהעובד יעמוד בפני בחירה. פירוש הדבר שהכמות תמיד תבוא על חשבון האיכות, אם שני תנאי הגבול ייקבעו באופן קשיח.

זו משמעותה של היעדר גמישות, של קשיחות. על מנת שהתהליך לא יישבר, עלינו לאפשר חופש מסוים, מקום לגמישות, כלומר אחד הקצוות של המוט חייב להישאר רק נתמך, ולא מקובע באופן קשיח. בפיסיקה נצייר זאת כך:

קורה רתומה לקיר בקצה אחד בלבד, ונתמכת בקצה השני.

לפיכך, על מנת לאפשר את הגמישות הזאת, עלינו לבחור את אחת מהשתיים כדרישה, והשנייה תהפוך להיות יעד, כלומר, משהו לשאוף אליו, אך גמיש.

כעת, אם נקבע את תנאי הגבול הקשיח בקצה של המכסה – דרישת האיכות תיפגע, כאשר תהפוך ליעד בלבד.

אולי אתם חושבים שזה לא ממש הבדל ניכר, אך בואו נחפור מעט פנימה.

ברגע שהאיכות מפסיקה להיות דרישה, תנאי גבול קשיח, והופכת ליעד בלבד, שאיפה אבל בעלת גמישות, האיכות נפגעת. התוצאה? יותר חריגות בתהליך, יותר מוצרים שלא יעמדו במפרטים. אה, אבל זה אומר שהמכסה לא תמולא, בכל זאת, כי יותר מוצרים לא יגיעו לקו הסיום!

האפשרות היחידה היא לקבוע את דרישת האיכות כתנאי הגבול הקשיח, ואילו את המכסה – כיעד. במקרה זה, העובדים, החופשיים כעת מחרב הדמוקלס של הכמות שהייתה תלויה מעל ראשיהם, יכולים כעת להתמקד באיכות העבודה שלהם. ואתם יודעים מה אז יקרה? הכמות, באופן פלאי ממש, תסתדר מעצמה. עם איכות גבוהה יותר תהיינה פחות חריגות, ולכן יותר מוצרים טובים יגיעו לסוף התהליך על מנת להשלח ללקוח.

למען אלה הסקפטיים יותר, אביא עוד שתי דוגמאות של פעולת העקרון הזה בחיינו.

יש לכם ילדים? אני שואלת את השאלה הזאת הרבה, כי אני מאמינה שיש לנו הרבה מה ללמוד מהחפצים והסיפורים השונים המיועדים לילדים, כמו גם מהילדים עצמם, אותו ניתן להשליך גם על הבטחת איכות וגם על העבודה עם בני אדם וניהול. אז יתכן שאתם מכירים את הצעצוע הפשוט והגאוני הזה: נחש הפלסטיק העשוי חוליות, שתמונתו מופיעה בראש המאמר.

אופן הפעולה של הצעצוע הזה פשוט מאוד: מחזיקים חזק בחוליית הזנב ואז מניעים קלות, תנועה כמעט לא נראית לעין. הנחש מניע את ראשו ימינה ושמאלה, וגופו, כמובן, מתעקם בעקבות הראש. התנועה מאוד מציאותית, רק במישור, בשני ממדים.

מאותה נקודת מבט של פיסיקה שראינו קודם לכן, הזנב מקובע באופן קשיח באגרופו של המפעיל. זהו תנאי הגבול של איכות.

הקצה השני, הראש, נתמך במישור התנועה אך ורק על ידי סדרת הפינים המחברים את החוליות וקובעים את הנחש במישור אחד. אבל הוא חופשי לנוע בתוך המישור הזה לכל כיוון, מה שמעניק לו את הגמישות המציאותית.

מה יקרה אם המפעיל יחזיק את ראש הנחש באופן קשיח באגרופו השני ואז ינסה להניע את גופו? טוב, זה קל: הנחש לא ינוע עד שיישבר.

לא תיתכן גמישות כאשר שני הקצוות מקובעים מאופן קשיח.

הדוגמא השנייה לקוחה מהביולוגיה, או יותר נכון, האנטומיה. בוא נבחן את עמוד השדרה שלנו. עמוד השדרה, כפי שכולם יודעים, עשוי חוליות, ממש כמו אותו נחש (או להיפך). רק שהוא לא מוגבל לשני מימדים, כל חוליה יכולה לנוע בהרבה אופנים שונים.

אחת הסיבות שרוב האנשים סובלים מכאבי גב היא בגלל שהם, מסיבות אישיות, תרבותיות וחברתיות טובות מאוד, מגבילים את עמוד השדרה שלהם בתנאי גבול קשיחים בשני קצותיו. הם לומדים, ומגיל צעיר יחסית, להחזיק חזק את שרירי הצוואר והגב התחתון, ובכך למעשה, לבטל כל חופש תנועה של המבנה, ולהעמיס עליו מאמצים שהוא לא מתוכנן לשאת למשך זמן ארוך. זה בסדר לעשות זאת מדי פעם, אך לא באופן קבוע, כדרך חיים, וכך הפך הדבר בדורות האחרונים.

למשל, את רוב הנשים מלמדים להחזיק פנימה את הבטן, בשביל "גוף" יפה. מדריכי ספורט מלמדים לעשות זאת על מנת "לשפר את היציבה". הדבר מחייב כיווץ של שרירי הבטן ומשיכת האגן קדימה, מה שגורר כיווץ שרירי הגב התחתון לשמירת האיזון של הגוף. כל זה משנה את מבנה ה-S הטבעי של עמוד השדרה בתחתיתו, וכתוצאה מכך גם דורש כפיצוי הפעלת שרירי הצוואר.

סיבה אחרת לכיווץ שרירי הצוואר יכולה להיות נעוצה בתחושת האחריות הרבה המונחת על כתפיו של אדם, שגורמת לו ממש לחוש משקל על כתפיו. או שעות ארוכות בישיבה בעבודה, ואז נדרש כיווץ שרירי הגב התחתון כפיצוי על שינוי צורת ה-S…

על כל פנים, התוצאה תהיה עמוד שדרה המקובע באופן קשיח בקצהו העליון והתחתון.

לאיזו גמישות אפשר לצפות במצב כזה? בכמה "תנועה" יוכל עמוד שדרה כזה לעמוד לפני שיישבר?

אם נחזור לד"ר וו.אדוורדס דמינג והעקרון ה-11 שלו, של ביטול המכסות הנומריות, ניתן כבר לומר באופן די ברור שהסיבה האמיתית מאחורי עקרון זה היא פשוט חוקי הפיסיקה על פיהם פועל עולמנו.

טוב, העניין עם חוקי הייקום הוא זה: או שהם יעבדו עבורכם, או שהם יעבדו נגדכם. אבל בכל מקרה הם יעבדו. הבחירה בידיכם.

אז באיזה קצה תבחרו אתם לקבע את תנאי הגבול באופן קשיח ואיזה קצה תגדירו כיעד בארגונכם?

לייק, שיתוף ומשוב

אם אהבתם את המאמר – אנא עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בקישורים מטה או בראש העמוד מימין.

אם תרצו להגיב עליו בכל דרך – אנא עשו זאת, אשמח לקבל כל משוב.

תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על מאמרים חדשים לתיבת המייל שלכם.

תודה.

פוסטים קשורים

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *