חסינות לרעש

אחד ההוגים של הבטחת איכות היה יפני בשם גניצ'י טאגוצ'י (Genichi Taguchi), שרק לא מזמן, ביוני 2012, עזב את עולמנו.

בהיותו מהנדס ואדם בעל יכולת ראיה רחבה, הוא הבין את הדבר המהותי ביותר שעל כל ארגון יצרני להבין בנוגע לתהליכים (למעשה, ניתן בקלות להרחיב את תובנותיו גם לארגונים שירותיים ותהליכים ארגוניים או כל התהליכים בכלל): כל התהליכים מושפעים על ידי גורמי רעש חיצוניים להם.

בנקודה זו עלינו לעצור שניה, ולהגדיר רעש:

רעש מוגדר כגורם פזיקאלי המשפיע על תוצאת תהליך, אשר גודלו, תזמונו ומשך פעולתו אינם ידועים לנו.

כלומר, אנחנו יודעים שישנם גורמים כלשהם להם יכולת השפעה על התהליך. לדוגמא: תנאי סביבה, מצב פעילות סיסמית, שינויים בחומר גלם, אי אחידות של הפעלת מאמץ על ידי המפעיל… ידוע לנו שגורמים אלה קיימים, וידוע לנו שהם משפיעים במידה זו או אחרת על התהליך.

מה שלא ידוע לנו הוא מתי הם נכנסים לפעולה ומתי חדלים לפעול, מהי עוצמתם במהלך הפעולה, או אפילו האם היא אחידה או לא.

בסדר, תגידו, אז הוא ידע את זה, כל הכבוד לו. אבל אם איננו יודעים את כל האמור לעיל, מה זה עוזר לנו?

טוב, המודעות היא חצי הדרך לפתרון.

גניצ'י טאגוצ'י לא רק ידע שגורמים אלה קיימים, מה שרבים מהמהנדסים והמנהלים היום אינם מודעים לו. הוא הבין שרעשים אלה משפיעים על שונות התהליך, כלומר מגדילים אותה על ידי הוספת מה שנקרא "שונות אקראית".

אם איננו יודעים מתי יפעל גורם כלשהו ובאיזו עוצמה, הרי איננו יכולים לנבא את הפעולה, לצפות אותה מראש. זה אומר שייכנסו כוחות בלתי ידועים לתהליך ברגעים בלתי ניתנים לחיזוי ויפעלו בו למשך זמן שלא נוכל לצפות מראש. במהלך זמן זה תוצרי התהליך לא יהיו כמו שהיו ללא השפעות אלה. יתכן שיהיו מתאימים – ויתכן שלא. במילים אחרות – יש כאן שונות אקראית, הבדלים שלא ניתנים לחיזוי או לבקרה.

כולנו מכירים את התוצאות: בגרף הפארטו של החיתוך הסטטיסטי לגורמי הבעיות תמיד יש חלק (בדרך כל ניכר) הנקרא "אחר" והמאחד בתוכו… חריגות אקראיות. מהן? חריגות שהופיעו מעט מדי פעמים, למשך זמן קצר מידי, ללא כל יכולת שלנו להבחין בדפוס כלשהו. זו משמעות המונח "חריגות אקראיות".

אבל אין מה לעשות, תגידו. תמיד תהיינה חריגות אקראיות, המופיעות מעט מדי פעמים, ללא דפוס כלשהו.

גניצ'י טאגוצ'י טען שיש מה לעשות.

יש להקדים תרופה למכה.

מה זאת אומרת?

פשוט מאוד, יש לקחת את הרעשים הללו בחשבון בשלה התכן והפיתוח של המוצר.

אבל איננו יודעים מהי עוצמת הפעולה, תחילתה או סופה, נכון? איך נוכל להוציא את הרעש מתוך המשוואה?

נכון. אבל אנחנו יודעים שהרעשים קיימים. אנחנו יודעים לזהות אותם. אנחנו יכולים להעריך את חלקם לאחר הופעתם, ואם עדיין לא – עלינו למצוא דרך לעשות זאת.

ואז עלינו לתכנן לתוך המוצר חסינות מגורמי רעש אלה. במילים אחרות – שלא יהיו רגישים להופעת הרעש, כאשר יגיע. לבטל את השפעת הרעש על תוצר התהליך.

טאגוצ'י ידע שאין כל טעם לנסות להוציא את גורמי הרעש מחוץ למשוואה. הוא הבין שקיום הרעש הוא חלק מחוקי היקום. הרעש קיים, מופיע ונעלם בהתאם לחוקי הטבע, והן אנו והן התהליך שלנו היננו חלק מהטבע גם כן. על כן אין שום טעם להילחם בחוקי הטבע ולנסות שהם לא יקרו.

לעומת זאת, אם נקבל את חוקי הטבע ונעבוד יד איתם ולא נגדם – נוכל למצוא דרך לבטל את הרגישות לרעשים, למרות שהרעשים עצמם ימשיכו להתקיים. הם פשוט לא ישפיעו יותר על תוצר התהליך! הם לא יגדילו את השונות המתוכננת וזה יאפשר לבצע בקרת תהליך אמיתית, ללא שונות אקראית.

אם תהליך רגיש לרעידות – בואו נכניס רעידות פנימה בכוונה, נראה מהי השפעתם ואז לבטל את הרגישות של התהליך בהתאם, על ידי הוספת מצע שיכוך בעוצמה הנדרשת. אז מה שיש רעידות? אז מה שאיננו שולטים בהן? התהליך שלנו יותר אינו רגיש לרעידות אלה. הוא חסין לרעידות!

אם התהליך רגיש ללחות – אותו הדבר. נראה עד כמה, נעריך מהי רמת הלחות המירבית שיכולה להיות, ונבטל את הרגישות על ידי בקרת לחות בתוך התהליך, או באולם בו הוא מתרחש. התהליך כעת חסין ללחות!

אם התהליך רגיש לכוח משתנה שהעובד מפעיל, הבא נתכנן אמצעי ביניים בין העובד לתהליך, המבטל את ההפעלה הישירה שלו והמכניס כוח אחיד עבור כל עובד. כעת התהליך שלנו חסין להבדלים בין עובדים או אפילו הפעלה בלתי אחידה של אותו עובד. דוגמא פשוטה לתהליך כזה: מברגה חשמלית במקום מברג ידני.

אם התהליך שלנו רגיש לטעויות בהרכבה של רכיבים, כלומר רכיבים יכולים להיות מורכבים הפוך, נכניס מנגנון שאינו מאפשר הרכבה הפוכה של רכיבים לתוך התהליך. כך הוא הופך בלתי רגיש להרכבה הפוכה.

אני כבר שומעת אנשים אומרים: "אבל לא לכל דבר אפשר למצוא פתרון". הרשו לי לא להסכים.

כפי שציינתי כבר במאמר שלי "לתרגם את הבלתי אפשרי", כאשר אומרים לי "אי אפשר לעשות את זה" אני יודעת לתרגם את הביטוי לכוונתו האמיתית, שהיא אחד מבין השניים:

  • אינני יודע כיצד לעשות זאת
  • עדיין לא מצאתי דרך לעשות זאת

ואז השאלה האם ניתן למצוא פתרון לכל דבר היא רק איזה מהביטויים תבחרו לאמץ: אם את הראשון – הרי שלא תמצאו פתרון אלא במקרה; אך אם זה השני – אין שום ספק שתמצאו את הפתרון במוקדם או במאוחר, אם רק תמשיכו לחפשו.

חלקכם יאמר בשלב זה: "זה דורש השקעה, זה עולה כסף, איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו".

אני אשאל זאת אחרת: האם אתם באמת חושבים שלא לחפש לא עולה כסף ולא דורש השקעה? האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש?

כל עוד התהליך שלכם רגיש להשפעות הרעש – אינכם יודעים מה קורה איתו מרגע אחד לאחר. יש בו שונות אקראית. להזכירכם, בקרת תהליכים אמיתית אפשרית רק אם אין בתהליך שונות אקראית. אז אי-חיפוש של דרך לבטל את הרגישות של התהליך עולה לכם מדי יום. אתם פשוט מתעלמים מזה, קוראים לזה "אחר" ולא מטפלים בו כי "המופעים קטנים מדי", כי אין דפוס, כי אינכם יודעים כיצד למנוע זאת. על כן אשאל שוב:

האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש?

חסינות לרעש אינה לוקסוס. זה המפתח להצלחה.

טאגוצ'י הלך צעד נוסף והראה את התלות של העלות בשונות.

הוא אמר כי כל מה שאינו בערך הנומינלי של המפרט, והרוב אינו בערך הנומינלי, עולה לנו. נכון, התוצר אינו חריג באופן ישיר או גלוי לעין, אבל עצם היותו מרוחק מהערך הנומינלי של המפרט מתישהו, באיזשהו צירוף יכול להביא לחריגה. וההסתברות לחריגה עולה ככל שאנו מתרחקים מהערך הנומינלי, כלומר – ככל שהשונות עולה.

התלות הזאת היא פונקציה פרבולית, יחס ריבועי.

פירוש הדבר שלמרות שהתוצאה היא בתוך גבולות הטולרנס המוגדרים, אנו משלמים מחיר ההולך וגדל ביחס ריבועי ככל שהתוצאה מתרחקת מהערך הנומינלי של המפרט.

tagouchi-loss-function

המסקנה הברורה ביותר מכאן היא שעל מנת להקטין את העלות הזאת עלינו להקטין שונות!

הדבר הבסיסי ביותר, הראשוני ביותר שעלינו לעשות למען הקטנת שונות היא להקטין רגישות לרעשים.

זהו חוק הטבע. הוא פועל באותה מידה בגופנו, כאשר הוא מגן עלינו ממחלות המופעלות על ידי גורמים חיצוניים. הוא פועל באותה מידה בתקשורת, כאשר עלינו להתגבר על הבדלי תרבויות, שפות ועוד על מנת להבין אחד את השני. הוא פועל באותה מידה כאשר אנחנו לא מצליחים להתרכז בגלל רעשים (!) חיצוניים סביבנו ועושים טעויות. הוא פועל באותה מידה כאשר אין יבול עקב עונה ללא גשם, או פגיעת מזיקים.

אם טאגוצ'י ראה זאת וידע להעביר לנו את תובנותיו, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שלא לשמוע? שלא לפעול להפנמת תובנות אלה?

האם אתם באמת יכולים להרשות לעצמכם שלא לחפש דרך לתכן חסין לרעשים?


התמונה המונפשת לקוחה מאתר ייצור רזה והגדרות 6 סיגמא (Lean Manufacturing and Six Sigma Definitions) עמוד העוסק בפונקציית האבדן של טאגוצ'י.

לייק, שיתוף ומשוב

אם אהבתם את המאמר – אנא עשו לייק ושתפו עם חבריכם ועמיתיכם בקישורים מטה או בראש העמוד מימין.

אם תרצו להגיב עליו בכל דרך – אנא עשו זאת, אשמח לקבל כל משוב.

תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על מאמרים חדשים לתיבת המייל שלכם.

תודה.

פוסטים קשורים

תגובות

תגובות

מהנדסת הבטחת איכות ICQE מאז 1996, מהנדסת אווירונוטיקה וחלל, בוגרת טכניון. מרצה להנדסת איכות לקראת הסמכת ICQE ולהבטחת איכות מאז 1996: תחילה במחלקה ללימוד חוץ של המכללה האקדמית כנרת, ואחר כך גם במכללות נוספות בצפון הארץ (בקריות, בשלומי). מאז 2008 עצמאית במעוף דבורה, יועצת, מבצעת סמינרים והרצאות במפעלים בצפון הארץ. עוסקת בטווח רחב של עיסוקים: חינוך, עיצוב אתרי אינטרנט, אמנות, אימון, יהדות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *